הגלגל, כדרכו של עולם, סובב לו בתנועה אירונית ואכזרית. בדיוק השבוע, כאשר בבתי הכנסת נקרא את "פרשת משפטים", נדמה כי המילים "פרשת משפטים. בושה" אינן עוד קריאת מחאה של עורכת דין ברחובות פתח תקווה, אלא תיאור מדויק וכואב של קריסת מערכת אכיפת החוק בישראל.
הפרשה ההיא, שבה עוכבה עו"ד שירה שפיץ לחקירה בשבת רק כי העזה לסנן לעבר היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, את שמה של פרשת השבוע, נראית היום כקדימון למחזה אימים רחב בהרבה. היום כבר ברור לכל כי הבושה אינה של המוחים, אלא של אלו שאחזו בשררה ורמסו את החוק בשם "שלטון החוק".
הממצאים מסמרי השיער שעולים מחשיפת הפרוטוקולים והתמלילים הפנימיים של מנדלבליט בתיק 1000 חושפים מציאות שקשה להגדיר אחרת מלבד "מאפיוזית". התמלילים מגלים כי חוקרי להב 433 חקרו נושאים רגישים נגד ראש ממשלה מכהן, מתנות, סיגרים ושמפניות, מבלי שקיבלו לכך אישור מפורש כנדרש בחוק. מנדלבליט עצמו נשמע בשיחות פנימיות נוזף בחוקרים: "אתם מתחילים בדיקה על דברים שלא אישרתי... זה בפירוש לא מה שאני אישרתי בזמנו". למרות זאת, במקום לעצור את החקירה הבלתי חוקית לאלתר ולהעמיד לדין את השוטרים שסרחו, בחרה המערכת ב"קוד השתיקה".
החומרה המשפטית כאן היא כפולה. ראשית, מדובר בהפרה בוטה של סעיף 17 לחוק יסוד הממשלה, הקובע כי חקירת ראש ממשלה תחל רק באישור היועמ"ש. שנית, התגלה פער בלתי נתפס בין האמת הידועה בחדרי הדיונים לבין התצהירים שהוגשו לבתי המשפט. מנדלבליט חתם על תצהירים לפיהם החקירות אושרו כדין, בשעה שהפרוטוקולים מוכיחים שידע כי החוקרים מבצעים "מסע דיג" חסר סמכות. סביב שולחן היועמ"ש ישבו עשרות פרקליטים בכירים, אלו האמורים להיות חוד החנית של המוסר המשפטי, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, שמרו על קוד השתיקה. איש לא העז לפרוץ את חומת ה"אומרטה" המערכתית ולדווח לבית המשפט כי הראיות בתיק 1000 נאספו תוך רמיסת חוקי היסוד של מדינת ישראל.
הריקבון הגיע עד למנגנוני הבקרה שאמורים היו למנוע בדיוק את המצב הזה. פרשת החוקר אבי חבקין היא עדות מצמררת לכך. חוקר בכיר שמבקש לדווח על פעולות בלתי חוקיות בחקירות נתניהו נתקל בכתף קרה מצד ראש מח"ש, שסירבה לקבל את עדותו אלא אם יחשוף את שמו. המערכת סימנה לעצמה מטרה והיא הפלת ראש ממשלה וכל האמצעים הפכו כשרים. חקירות ללא אישור, הסתרת פרוטוקולים, חסימת חושפי שחיתויות ותצהירים כוזבים לבית המשפט.
תיקי נתניהו עשויים לקרוס תחת כובדן של הראיות המזוהמות שהושגו ב"פרי העץ המורעל", אך הנזק האמיתי הוא אובדן האמון של מחצית מהעם במערכת הצדק. כשהיועמ"ש והפרקליטות פועלים בשיטות המזכירות ארגונים סגורים, וכשבג"ץ הופך ל"ראש ממשלת-על" המבטל את רצון הבוחר, מדינת ישראל צועדת אל עבר תהום חוקתית. אי אפשר עוד לדבר על "שלטון החוק" כאשר אלו המופקדים עליו חוקרים ללא סמכות ושותקים מול האמת.
ולגבי החוקרים, הפרקליטים והיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט שכולם עברו על החוק, בעולם מתוקן היו צריכים להעמיד את כולם לדין.
חוקרי המשטרה פעלו לכאורה בניגוד לסעיף 280 לחוק העונשין כשביצעו חקירות ללא סמכות, תוך שהם רומסים את הוראת חוק היסוד המחייבת אישור יועמ"ש. לצידם, הפרקליטים המלווים ששתקו מול מצגי שווא בבית המשפט, ומעל כולם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שחתם לכאורה על תצהירים כוזבים המנוגדים לידיעתו בזמן אמת, כולם חשופים לעילות חמורות של שיבוש מהלכי משפט והגשת תצהיר שקר.
לפנינו מערך שלם שחבר לכאורה להסתרת האמת וביצוע פעולות חקירה בלתי חוקיות במזיד, עילות שבעולם מתוקן היו מובילות לספסל הנאשמים את אלו שאמורים היו להגן על החוק.
האם נזכה לכך בעולמנו שלנו כאן במדינת ישראל 2026?
הכותב הוא חבר לשכת עוה"ד בישראל