הבחירות הולכות ומתקרבות, ועל מה שצפוי עד אז בזירה הפוליטית בכלל ובמחנה השמאל בפרט שוחחנו עם ד"ר גייל טלשיר, מומחית לפוליטיקה הישראלית ולשמאל הישראלי מהאוניברסיטה העברית.
את דבריה פותחת ד"ר טלשיר בציון העובדה שהממשלה שבה אירע טבח השבעה באוקטובר ומחאות הרפורמה המשפטית מצליחה להשלים את ימיה, "זה דבר שצריך להניח על השולחן", היא אומרת ובהמשך מגדירה זאת ככישלון קולוסאלי של האופוזיציה.
עוד היא מציינת בדבריה סקרי עומק המלמדים על תחושה של הציבור הישראלי ולפיה החברה הישראלית מפולגת ומשוסעת יותר ויותר על אף תחשה שליוותה את השנה הראשונה של המלחמה, תחושה של אחדות. בדבריה מבטאת טלשיר חשש שמערכת הבחירות הקרובה תהיה קשה מכוערת יצרית ואולי אפילו אלימה, בשל אותו קיטוב פנימי.
ההבנה שהאופוזיציה כשלה ביכולותיה לנצל את המציאות הקשה להפלת הממשלה מתעצמת לנוכח ההבנה שגם אם יוקדמו הבחירות במספר חודשים הדבר יקרה בשל מחלוקת פנים קואליציונית בסוגיית הגיוס ולא בשל פעילותה הפוליטית של האופוזיציה.
"אין מחלוקת בכלל שהכישלון של האופוזיציה קולוסאלי. אופוזיציה שלא מצליחה לייצר שינוי שלטון באירוע אסוני ובמלחמה ארוכה זה כישלון קולוסאלי שלה", אומרת ד"ר טלשיר ומציינת כי "גם ההתארגנות של מחנה השמאל מרכז מאוד מסובכת, כי ככל שנתקרב לבחירות תעלה השאלה על מה הבחירות, שאלה שבה נתניהו קובע בדרך כלל, למעט סוגיית הגיוס". סוגיית הגיוס אינה נוחה לנתניהו שבמדיה ואירועי הימים הקרובים יביאו להחלשתה של איראן, יעדיף למקד את תשומת הלב לסוגיה זו. זאת בשעה שבה האופוזיציה צפויה לטעון שהבעייתיות של נתניהו היא בהיותו מי שלא לוקח אחריות על אירוע השבעה באוקטובר. עם זאת, סבורה טלשיר כי בהחלט יתכן ומחנה הימין ימקד את הקמפיינים שלו בסוגיית שלטון הדיפסטייט, מתוך אמונה שסוגייה זו גוררת אחריה תומכים רבים.
בהמשך השיחה איתה ביקשנו להתמקד במספר סוגיות פנימיות במחנה השמאל, כאשר הראשונה שבהן היא בני גנץ וקריאתו לחבריו להנהגת המחנה שלא להחרים מראש את נתניהו. "הרחוב במחנה השמאל מרכז לא עם בני גנץ", אומרת טלשיר ומזכירה כי גנץ עצמו הציב סימן שאלה באשר לשיוכו המחנאי, מה שמוביל מתלבטים לעזוב אותו ולהותיר את מפלגתו סביב אחוז החסימה. "ההתרסקות שלו היא בישול שלו", אומרת טלשיר ומזכירה את נטישת חבריו מהעבר, גדעון סער, גדי אייזנקוט ובוגי יעלון, כעדות לאי יכולתו של גנץ להוביל מפלגה משמעותית.
סוגייה נוספת היא סוגיית המפלגות הערביות והחלטת האיחוד שם. להערכת ד"ר טלשיר המהלך יקשה על הקמתה של קואליציה חלופית לזו הנוכחית. להערכתה "האינטרס של נתניהו הוא שהערבים ירוצו ברשימה אחת, זאת בעוד עבור מחנה השמאל רצוי היה שהמפלגות הערביות יתמודדו בשתי זרועות נפרדות, זו המתוייגת כמתונה ומבקשת השפעה ואינטגרציה בראשות מנסור עבאס, וזו האידיאולוגית יותר.
לדבריה מי שהוביל את מנסור עבאס לזרועות האיחוד הערבי הם ראשי האופוזיציה שהיו חבריו להנהגת הקואליציה הקודמת, קואליציית השינוי, אך בחרו להתנער ממנו. "הם הביאו את זה על עצמם", היא אומרת אך מוסיפה כי מנסור עבאס לא יסכים לרשימה מאוחדת לחלוטין, אלא למתכונת שתאפשר פירוד כוחות לאחר הבחירות, ובכך יתאפשר לחבור אליו לצורך הקמת קואליציה.
עוד ביקשנו את התייחסותה של ד" טלשיר לחבירה התמוהה במידה מסויימת בין דמויות כמו יאיר גולן ומנסור עבאס לאישים כמו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, ולטעמה החלוקה כיום אינה של ימין מול שמאל, אלא של מחנה המתאפיין בדתיים מסורתיים וחרדים לסוגיהם מול מחנה ליבראלי שאינו בהכרח שמאל, ומאחר וכך יכולים להשתלב בו בנט וליברמן שמפלגותיהם עשויות להיות בית פוליטי עבור מצביעי ליכוד מתון וליבראלי, כהגדרתה, ולא מזהים עם מה שהיא מגדירה כתהליך ההקצנה שעבר על המפלגה.
לשאלתנו איך קורה שהשמאל מוכן לתייג כליברל אדם כמו אביגדור ליברמן שנחשב עד לפני שנים אחדות כ"זולל ערבים לתיאבון", משיבה ד"ר טלשיר ומזכירה כי כאשר עבר ליברמן בשנת 2019 ממחנה הימין לגוש המרכז שמאל הוא עצמו תייג את הממשלה החליפית אליה שאף כליברלית, ובכך מחק למעשה את התיוג של ימין ושמאל בין המחנות.
עוד מזכירה ד"ר טלשיר כי "המנגנון של ליברמן היה מנגנון מושחת וראשיו ברובם יושבים בכלא, אבל זה לא הגיע לליברמן עצמו שלא הואשם ולא היה חלק מהשחיתות הזו", מה שמקל על מחנה השמאל להכיל אותו אליו, וזאת מעבר להבנה שגם אם בנט וליברמן אינם כוס התה של מצביעי השמאל, הרי שהם מקווים שהשניים יביאו קולות מימין למחנה שלהם. בדבריה מעלה טלשיר אפשרות לפיה לאחר לכתו של נתניהו ינסו ליברמן ובנט לחזור למחנה הימין.
כעת, היא אומרת, מבחינתו של המשאל הישראלי "כשמדברים על הרצון במדינת חוק, ליבראליות יהודית דמוקרטית עדיף ליברמן בנט ולא נתניהו שמסית כל הזמן נגד השמאל". על כך ביקשנו לדעת היכן נתניהו הסית נגד השמאל וטלשיר מציינת את דבריו על הערבים הנוהרים לקלפיות בשנת 2015. כששאלנו אם אין אמירות נוספות שיתאימו לקביעתה לפיה הוא "כל הזמן מסית", קובעת טלשיר כי הוא עושה זאת בכל נאום וזאת כאשר הוא תוקף את הדיפסטייט, את מערכת המשפט ואת בכירי מערכת הביטחון בהקשר למחדל השבעה באוקטובר. בכך, סבורה טלשיר, מסית נתניהו נגד המדינה ולא רק נגד השמאל שכבר רוסק בתהליך של דה לגיטימציה, כלשונה.
עוד ביקשנו מטלשיר להתייחס להקלטות אהוד ברק והסיכוי שהן יפגעו במפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן, המפלגה הכוללת בתוכה גם את אנשי מפלגת העבודה, מפלגתו של ברק. לטעמה הדברים לא יפגעו מאחר ואהוד ברק כבר אינו רלוונטי למערכת הפוליטית ולמפלגה. בדבריה היא מדגישה את הוקעת הדברים שעולים מהקלטות ברק "זו בושה וחרפה", היא אומרת, אך מעירה כי הקלטות מסוג זה עוברות סינון לפני פרסומן ובעוד הימין רואה בכך אירוע גדול, המחנה הליבראלי מתייחס לדברים אחרת.
לשאלתנו אם ברק שעמד כלכלית ואידיאולוגית מאחורי הפגנות הרפורמה, משיבה ד"ר טלשיר וקובעת כי הוא אמנם התראיין על כך וכתב על כך רבות, אך הציבור שיצא לרחובות לא עשה זאת בעקבותיו אלא מתוך רצון להיאבק ברפורמה שהוביל נתניהו. "ולכן אהוד ברק לא יפגע בדמוקרטים או בלפיד או בכל מפלגה אחרת".
סוגיה נוספת לה התייחסה טלשיר היא סוגיית התנהלותו של יאיר גולן והתבטאויותיו התקיפות גם כלפי חבריו לגוש השמאל. זהו אופי התטאויותיו, היא אומרת ומציינת כי מרבית הקרבות הפוליטיים מתקיימים בין מפלגות שכנות, ש"ס והליכוד, לפיד והדמוקרטים וכיוצא באלה, ומשום כך גולן מתנהל באופן לעומתי לגוש הליברלי ש"מנסה להתנהל כאחראי ולא תוקף בתוך הנגמ"ש, וכשגולן תוקף את בנט או את לפיד מבקרים אותו על כך".
כעת, אומרת טלשיר, מתמקד גולן במאבק מול לפיד שמחזיק בבייס של שבעה מנדטים ואין חשש שיירד אל מתחת לאחוז החסימה, "ולכן אין לגולן בעיה לחדד מולו עמדות".
בסיומם של הדברים שאלנו אודות היכולת של מחנה המתפרס מבנט וליברמן ועד יאיר גולן ומנסור עבאס לייצר אג'נדה מדינית אחידה, והיא משיבה וקובעת כי באשר לסוגיה המשמעותית ביותר, הסוגיה האיראנית, אין מחלוקת והביטחוניסטים במחנה זה תקיפים ומחזיקים בעמדות דומות. לשאלתנו אודות הזירה הפלשתינית טענה ד"ר טלשיר כי ההכרעה המדינית אינה קשורה לזירה הפלשתינית אלא ליצירת ציר של מדינות מתונות יחד עם ישראל כחומה בצורה מול איראן והפרוקסי שלהם ולתקן את המציאות אליה הוביל נתניהו כאשר לא ניצח את חמאס באופן מוחלט ואיפשר לקטאר ולטורקיה להיות מהמחליטות במועצת השלום של טראמפ אודות עתידה של עזה.