הדיון על חוק הגיוס נתפס כוויכוח בין הציבור החרדי לבין הציבור הכללי, ובעיניים מגזריות, כפולמוס בין עולם התורה החרדי לעולם התורה הציוני-דתי. רבות מהטענות העולות בדיון מופנות ממגזר למגזר, ובעיקר עוסקות במקומו וביחסו של הציבור החרדי למדינה ולגורלה.
אולם בפועל אלו רק פני הדברים. למעשה, החשיבות הגדולה של הדיון היא פנים-ציונית-דתית. השאלות החריפות שמנסרות בחללו של ציבורנו הציוני-דתי סביב החוק אינן שאלות רק ביחס לעולם התורה החרדי, אלא בעצם שאלות פנימיות על תורתנו ודרכנו שלנו. השעה היא שעת מבחן דרמטית לציבורנו ולתורתנו.
על פניו דומה שיש קונצנזוס ציוני-דתי בדבר חשיבות הגיוס ובדבר הרצון הכללי לשיתוף הציבור החרדי במשימת ההגנה על העם והארץ. אולם התומכים בחוק מקרב הציבור הציוני-דתי, ובהם תלמידי חכמים וגדולי תורה, מתעדפים בפועל את שימור ממשלת הימין הלאומי, גם על חשבון פגיעה בעקרון היסוד של מלחמת מצווה, פגיעה בבניין הכוח של צה"ל, ושימור זכות-נטל המילואים על כתפי המשפחות של הציבור התורני המשרת.
המשמעות של מגמה זו איננה רק ביחס לשאלה הפרקטית, האם תלמידי ישיבות חרדיים יתגייסו או לא. גדולי התורה החרדים, כפי שנשמעו בקולם, הבהירו בצורה ברורה שחוק הגיוס לא מעניין את הציבור החרדי, ו"אף אחד לא מתכוון לעמוד ביעדים", כלשונו של הגר"ד לנדו.
כל העובר על סעיפי החוק נוכח לדעת שאין בלשונו הוראת חובת גיוס פרטית, אלא רק שיח של 'מכסות' ו'יעדים', שאין החוק מציע שום מנגנון אמיתי לאכוף אותם ולוודא את אמיתותם.
המשמעות של מגמה זו היא ערכית-תורנית, חשיבותה של ממשלה ימנית-לאומית תגבר על מצוות הגיוס למלחמת מצווה, וחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון יגבר על זעקת הציבור המשרת הכורע תחת העומס.
חייבים להבין זאת כדי להבין את גודלה של השעה. הצבעה בעד החוק היא הצבעה על מעמדה ואופייה של התורה ושל דרכו התורנית של הציבור הציוני-דתי. הצבעה בעד החוק אומרת בקול צלול שיש ערכים הגוברים על יסודות תורתנו ויסודות דרכנו, דרך של שילוב תורה וצבא, דרך של שותפות בעם ישראל ובגורלו.
ההתנגדות לחוק מתייצבת בדיוק בנקודה הזו, לומדי ומלמדי תורה, ציבור תורני משרת, צועקים כנגד קשירת עולם התורה לפטור מגיוס וקוראים לחקיקה של חוק גיוס תורני אמיתי.
הצטערתי מאוד לקרוא קול קורא שפרסמו רבנים רבים, ראשי ישיבות ומנהיגי ציבור, שמאשימים "גורמים בעלי אינטרס" ב"ניסיון לסכסך בין ציבורים בישראל" בהתנגדותם לחוק הגיוס. לא כך דרכה של תורה, ובמיוחד בשאלה תורנית-ציבורית ראשונה במעלה. ההתנגדות לחוק הגיוס הינה התנגדות תורנית וציבורית, ולא, חס ושלום, אינטרס פוליטי כלשהו. לצערי, האשמות כאלו מציבות את הדיון על שאלת הגיוס במרחב פוליטי במקום במרחב הראוי לו, במרחב תורני נקי מהכפשות.
למרבה הצער, אופי השיח גורם לכך שחוק הגיוס המוצע מתרכז בהסדרת מעמדם של תלמידי ישיבות, כנגזרת מדרישותיהן הפוליטיות של המפלגות החרדיות, ולא בשאלות היסוד, חובת גיוס, עידוד מוסדות תורניים משרתים ועוד. לצערנו, אין אף סעיף בחוק המוצע כעת המורה לתמרץ ולעודד ישיבות הסדר חרדיות, לחזק את עולם התורה הציוני-דתי באופנים שונים, או לתמוך משמעותית באברכים הרוצים להשתקע בלימוד תורה לאחר שנות שירות בצבא. גם אם נלך בשיטת תומכי החוק ונתמוך בכל סעיפי הפטור לתלמידי ישיבות חרדיות אחד לאחד, מדוע לא נכרכת במהלך זה דרישה צלולה וברורה לתמיכה בעולם התורה הדוגל בשילוב תלמוד תורה עם מצוות הגיוס? השאלות התורניות האמיתיות מונחות בקרן זווית, גם בעמדותיהם של תומכי החוק.
בין השיטין נשמעות גם אמירות נוספות בדבר חשיבות שימור עולם התורה החרדי גם בעיניים ציוניות-דתיות. האומרים כך גורסים שגם הציבור התורני המשרת צריך לשמור על עולם תורה מבודד ומנותק מחיי המעשה, כדי לשמר גחלת תורה בטהרתה.
מגמה זו מצערת אף יותר, באשר היא כופפת את ראשו של עולם התורה הציוני-דתי בפני עולם התורה החרדי. במקום לומר בקול צלול שיסוד תורתנו הוא תלמוד תורה יחד עם התגייסות למלחמת מצווה, ובמקום לדבר על עוצמת תורתנו המעורבת עם הבריות ושותפה בגורלו של עם ישראל, חלה נסיגה וכפיפת ראש בפני עולם תורה חשוב ויקר, שלצערנו בוחר בניתוק ובבידול. כתלמידי ישיבות צעירים חונכנו על ההבדל החשוב בין בתי המדרש שלנו, הדוגלים בשילוב תורה ומעשה, בשילוב תורה וגיוס, וכעת, בשעת המבחן הגדולה ביותר של שאלה זו, לאור נוראות המלחמה ולאור האתגרים הביטחוניים של עם ישראל, אין אנו עומדים בקול צלול וברור על יסודות תורתנו.
אני מתפלל שבתי המדרש שלנו יתעוררו לקרוא בקול גדול את חשיבותה ומשמעותה של תורתנו, תורת ההסדר והשילוב, ויפעלו לקידום חוק ראוי לאור דרכה של תורה.
הכותב הוא ראש ישיבת מעלה גלבוע ומ"פ במילואים