בימים אלה מתאחדים כל ערביי ישראל לרשימה משותפת אחת. האיחוד נעשה בצילה של הפשיעה המתגברת במגזר הערבי שרק ביום אחד בשבוע שעבר, גבתה חייהם של שלושה בני המגזר.
קומץ יהודים שעדיין לא הפנים את מהפך 77', ואת העובדה שעם ישראל בטבעו מחובר ללאומיות היהודית ולמסורת, מנצל את תמימות ההמונים ומנסה להעלות על נס את הפשיעה בחברה הערבית, בכדי לטעון להזנחה מצד ממשלת הימין ומשטרת בן-גביר. במקביל, אומרים הפוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, חלקם בפה מלא וחלקם בשפה רפה: לא נצליח להחליף את שלטון הימין ללא קולות הערבים. לכן עלינו להתחבר אליהם, על אף הרתיעה הציבורית, שהפכה להיות גם נחלת חלקים נרחבים מקהל מצביעי השמאל והמרכז, שראו כיצד תושבי הקיבוצים בעוטף עזה שבמשך שנים הסיעו חולים עזתים לבתי חולים, העניקו סיוע הומניטרי ופעלו למען דו קיום, מצאו עצמם בשבעה באוקטובר מותקפים באכזריות חסרת תקדים על ידי אלה שנסתייעו בהם.
ההאשמה הרווחת במחנה הליברלי בעיני עצמו היא, כי משטרת ישראל נושאת באחריות הבלעדית לפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. טענה זו מתעלמת לחלוטין מהאחריות המהותית של הנהגת המגזר שהסירה ידיה מחינוך הדור הצעיר, מההורים שמאפשרים לילדיהם כבר בגילאי הנוער להתחבר לכנופיות פשע, מציפוף שורות חמולתי כנגד גורמי האכיפה ואי הסגרה של מעשי פשיעה ורצח, ממתן יד להכנסת משפחות פשע למכרזים ולעבודה ברשויות הערביות, מהתנגדות חריפה להקמת תחנות משטרה ואף ממעשי רצח תכופים שנעשים בימים אלה ממש על כבוד המשפחה. מסורת שבטית של תת תרבות שיובאה לארץ ישראל בגלי ההגירה הערבית שהחלו בסוף התקופה העות'מאנית והועצמה עוד יותר בתקופת המנדט הבריטי, ומושרשת ביתר בקרב משפחות במגזר הערבי בשנת 2026 בלוד, ברמלה, בעכו, בחיפה, באזור המשולש ובנגב.
משטרת ישראל תוקפת את אזלת היד של מערכת המשפט, על כך שפושעים שלא פעם נעצרים לאחר חודשים של חקירה ומשאבים גדולים, משוחררים כלאחר יד ונענשים קלות על ידי בית המשפט. טענה זו נכונה, בין אם מדובר על זמני שגרה, ובין כשמדובר בפורעי 'שומר החומות'. העובדה שטרם הוגשו כתבי אישום כנגד מחבלי הנוח'בה שאנסו, בזזו ורצחו בעינויים את אחינו ואחיותינו, ממחישה עד כמה פגומה מערכת אכיפת החוק בישראל. אין מדובר עוד במחדל נקודתי, אלא בשבר מוסרי ומשפטי רחב, שבמרכזו סלחנות מזעזעת כלפי רוע טהור, כלפי אנטישמיות אלימה וכלפי מי שהציתו מחדש פוגרומים על אדמת ארץ ישראל.
כל זה אינו אלא המחשה של אמירתם של חז"ל במסכת אבות "חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין". אמנם דברים אלה נאמרו ביחס לעם ישראל, אולם בשורש הדברים עומדת הקביעה לפיה האחריות המוסרית לכל תחלואי החברה תלויה בצוואר השופטים. יש להדגיש: אחריות זו לא נותנת להם את החירות ליטול לעצמם סמכויות לא להם בקביעות מוסריות, ובחינוך העם. האחריות המוטלת עליהם היא לשפוט, ותו לא. לא לקבוע חוקים, לא אמות מידה מוסריות, אלא אך ורק יישום והוצאה לפועל של החוקים.
כאשר טחנות הצדק טוחנות לאט, ובסופו של הליך קובעות עונשים מגוחכים בניגוד לאמות הצדק והמוסר, הן מזרזות בהכרח את הטבח הבא. חז"ל אומרים ש"סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (=פעם בשבע שנים) נקראת חובלנית", משום שבמידה והפושעים היו מודעים לכך שיתנו דין וחשבון על מעשיהם באופן מהיר, היקפי הפשיעה היו מצטמצמים במהירות. ואילו הסנהדרין היו פועלים כראוי, לא היה צורך להגיע לענישה כל כך חמורה. העובדה שאדם שעבר על החוק, וכן אדם התובע את חברו למשפט, יכול להימשך מצידו או מצד מערכת המשפט למשפט המתנהל על פני שנים רבות, גוררת בעקבותיה פשיעה מוגברת בהכרח. אין דין ואין דיין, אז למה שלא תהיה פשיעה? מי שרוצה לצמצם באמת את הפשיעה בחברה הערבית, ובמדינת ישראל בכלל, יצטרך להפסיק לרכב עליה, ולהפנות את הטענות למערכת המשפט. "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה ... אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק".
הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה