'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר'. [שמות כג,יב]. מצוות השבת נאמרה בפרשתנו בסמוך למצות שנת שמיטה, ללמדך אומר רש"י על פי המכילתא, שאף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת, לא תנהג בה שבת בראשית.
עם זאת בעשרת הדברות נאמר: 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּךָ', ואילו כאן נאמר ''שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ', מעשיך ולא כל מעשיך, כי בשנת השמיטה מלאכת האדמה אסורה לו [אור החיים במקום]. ואכן באשר לשבת רגילה כתוב 'וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה'... עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ'.
מה נכלל ב'וַיְקַדְּשֵׁהוּ', בקידוש השבת? אומר הנביא ישעיה: 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר' [ישעיהו נח, יג]. שבת כוללת לא רק מצוות ל"ת, אלא גם חובת עונג וכיבוד השבת, ובכלל זה איסור עשיית מסחר וכדומה. 'זכור ושמור' - אומר הרמב"ן, שיהיה יום השבת מבורך וקדוש, כי ציווה בזכירה לברך אותו ולהדרו, וציווה בשביתה שיהיה לנו קדוש ולא נעשה בו מלאכה.
נחלקו חכמינו, האם חיוב זה של עונג וכבוד הינו רק מדברי נביאים, או כמו שסוברים החתם-סופר והיראים, חייבים בעונג וכבוד השבת מדאורייתא, והנביא רק מסביר את האמור בתורה.
בערוב ימיו של בעל 'שבט הלוי', הרב שמואל-הלוי וואזנר זצ"ל, ראש ישיבת חכמי-לובלין ומגדולי הפוסקים, מספר חודשים קודם שעלה בסערה השמיימה, כשהוא בן 102 שנה, הורשתי להיכנס לבקרו, ושאלתיו, כיצד נהגו במאה השנים האחרונות... האם כחתם-סופר וכיראים, שמצוות עונג וכבוד השבת הן מן התורה, או שמא מדרבנן? וענה לי באופן חד, ברור וצלול, שמנהג ישראל הוא שעונג וכבוד השבת מחויבים רק מדרבנן, מכח דברי נביאים, ואגב הוסיף, 'אבל שלש סעודות מחויבים לאכול בשבת מהתורה'.
ואכן, מדובר בדברי נביאים, בלשון רבים, שהרי גם הנביא ירמיהו התריע על שמירת שבת, באומרו: ... כֹּה אָמַר ה', הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְאַל־תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. וְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם. ...וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי... וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. וְיָשְׁבָה הָעִיר־הַזֹּאת, לְעוֹלָם... וכאן מתריע הנביא ואומר: וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי, לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם--וְלֹא תִכְבֶּה [ירמיהו יז, יט-כד].
השבת איננה עוד מצווה כשאר המצוות, אלא אות ברית בין ה' לעמו, 'בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ' [שמות לא,יז]. עם האומה הישראלית דווקא, ולכן גוי ששבת חייב מיתה כי אין השבת אות ברית עמו. תפקיד ישראל הוא 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה'. לעומתו תפקידם ויעודם של שאר אומות העולם הוא לעבוד שבעה ימים בשבוע, 'לְעֹלָ֖ם בָּהֶ֣ם תַּעֲבֹ֑דוּ' [ויקרא כה, מו] . אמר רב-יהודה אמר שמואל: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: 'לְעֹלָ֖ם בָּהֶ֣ם תַּעֲבֹ֑דוּ'. מיתיבי, שואלת הגמרא, הרי היה מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה [למנין], ושחרר עבדו והשלימו לעשרה! עונה הגמרא, מצוה שאני, לצורך מצווה מותר. .
אמר לו הקב"ה למשה: מתנה לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם. . מתנה שעליה מעיד בורא עולם שאות היא לעולם 'בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. ואין כמצות השבת המבדילה בין ישראל לעמים.
אך אומרת הגמרא במסכת חגיגה, שפרטיה ודקדוקיה כה רבים, כהרים התלויין בשערה. מקרא מועט והלכות מרובות. לשם כך כתב הרב יהושע ישעיה נויבירט, זצ"ל, את הספר 'שמירת שבת כהלכתה' שערך אמו"ר ר' אשר וסרטייל שמלבד העריכה הוסיף לו מפתח, כך שכל הלכה תימצא במהירות המרבית . מפתח עם נגישות מהירה לת"ח, לבעל בית, לבעלת הבית, ולכל נער ונערה. כאן אבקש לשתף את הקוראים בפלאי ההשגחה, כי ההחלטה לכתוב את 'שמירת שבת כהלכתה', נפלה בשל מחשבה מוטעית לחלוטין של הרב נויבירט זצ"ל, חששו שייתכן וחילל שבת בעלייתו ארצה, כשעלה לאניית-המעפילים בשבת, וכפי שהוא מתאר במבוא למהדורה השלישית של הספר.
וכך היה המעשה; בשנים תש"ו ותש"ז, 1946-1947, לפני קום המדינה, היה אבי מורי, ע"ה, שליח המוסד לעליה ב, העליה ה'בלתי-לגלית' של המעפילים. מתוקף תפקידו ניהל את מחנות פליטי השואה בדרום צרפת והכינם להעפלה באניות המעפילים ובתוכן אקסודוס המפורסמת. לכל אדם היה מותר לעלות 10 ק"ג בלבד לאנייה.
להבנת הטעות במחשבה שהשבת חוללה, אבקש להביא בפניכם את מכתב התשובה של הרב יחיאל ויינברג זצ"ל, בעל ה'שרידי אש', למכתב ששלח לו אבי מורי באותה עת. הרב ויינברג היה מורו ורבו עוד בסמינר לרבנים בברלין, סמינר שנסגר מיד אחרי 'ליל הבדולח'. המכתב עוסק בשאלות הלכתיות כיצד נכון וראוי מבחינה הלכתית לעלות לאניות ההעפלה בשבת. וכן האם אומרים חטא אתה בכדי שיזכה חברך וינצל מחטא חמור. האם רשאי הוא לבצע עברת רישום סימון קלה, כדי למנוע רישום שם מלא על אותם תרמילים בידי נושאיהם, טרם העלייה לאנייה. ומסיים ביחסינו הראויים ל'חופשים' ביחס לשמירת השבת. מכתב זה מצאתיו רק אחר פטירתם של אבי ושל הרב נויבירט זצ"ל.
ב"ה, ב פרשת תולדות תש"ז. מונטרי 20/11/46. ידידי חביבי מר אשר וואסערטייל שי'!
שמחתי במכתבך מאוד, ורבה הייתה שמחתי לראות אותך עוסק בעבודת ההצלה, בפדיון שבויים ובהעברתם לארצנו הקדושה. אשריך, בעוה"ז וטוב חלקך בעוה"ב. זכית להיות בין הבונים, אשריך!
על דעת שאלותיך ההפלגה בספינה בשבת מותרת עפ"י ד"ת ובלבד שיקנה שביתה בע"ש, היינו שישב בספינה בע"ש כל בין השמשות עד שתחשך. ומה טוב אם יכולים לעשות קידוש בספינה. ואח"כ מותר לחזור לבית וללון שם וביום השבת מותר לחזור לספינה ולהפליג בים. וכ"ז מבואר בשו"ע או"ח סי' רע"ח ס"ג עי"ש. ובמקום שיש דוחק גדול ואי אפשר לקנות שביתה בערב שבת בשום אופן אפשר שיש כאן מקום להקל מטעם מצוות ישוב ארץ ישראל ופדיון שבויים, וכמו שכתבתי שלעצם ההפלגה בשבת אין התנגדות מצד גדולי התורה, אף שאני לעצמי, לבי מהסס בדבר זה. ולכן ראוי ונכון להשתדל בכל מאמצי הכוחות שהעולים החרדים יקנו שביתה באני'ה בע"ש וכשכ"ל.
... עליך לעמוד על דעתך בעניין שמירת שבת בכל תוקף ויש בזה משום חינוך הפועלים בעניין שמירת השבת וחזון הדת.
וממך יראו וכן יעשו גם בעתיד לשמור על השבת בכל תוקף ועוז במסירות נפש ממש ובזה ישפיעו גם על אחינו החופשיים. כי אין לנו גורם משפיע יותר גדול ממס"נ בעד קודשי ישראל. וכמה גדולה מצוות קידוש שם שמים ברבים! ואין דבר העומד בפני הרצון. אם אחינו יראו ויכירו כי הדתיים הם אנשים בעלי נפש ורוח יתירה ומקבלים עליהם כל העניינים שבעולם, אז מתעורר בליבם היהודי זיק של אהבת תורה ויהדות והם חוגרים שארית כוחם לעזור להם בביצוע מחשבותיהם הקדושות לשם שמירת הדת.
ואעפ"י שחז"ל התירו לומר לעכו"ם שיכתוב בשבת בשביל מצות ישוב א"י, עיין גיטין עב. זוהי רק ע"י אמירה לעכו"ם, אבל לא ע"י מעשה של ישראל אפילו ע"י שבות. עי' שם בתוס' רי"ד.
מובן כי כל זה אמור במקום שאין ספק פיקוח נפש. כי במקום שיש ספק פקו"נ, הכל מותר. ולי אי אפשר לידע ולדון בדבר זה. ולכן אם תראה שיש כאן אף ספק רחוק של פק"נ אין לך לחשוש כלל ומותר לך לעשות כל מה שנראה בעינך נחוץ ומועיל.
לסמן בסימנים את התרמילים של העולים ע"י כתיבה בעט או בעפרון, חס ושלום! אין אתה אחראי בעד החופשיים וחלילה לך לעשות זאת אפי' ע"י שינוי כדי להציל את החופשים מלעבור עבירה כדרכה...
כאמור, במבוא למהדורה השלישית של 'שמירת שבת כהלכתה', כתב הרב נויבירט זצ"ל את הרקע לכתיבת הספר. אבי מורי אמנם ערך את שלש מהדורותיו אך מבוא זה נכתב אחר פטירתו, ולו היה מתוודה אליו ודאי היה משנה אותו. ובין השאר, כך כותב הרב:
'טוב להודות לה'' - 'באביב תש"ו התארגנה קבוצת עולים בלתי ליגאליים. הגבולות היו עדיין סגורים בשל תוצאות המלחמה, נאלצנו לעבור אותם במסווה של חיילים אמריקנים לבושים במדים שלהם, וכך חצינו גבולות עד שהגענו אחרי שבועות ארוכים לעיר הנמל מרסיי בצרפת. כשהגיעה אנייה להפלגה לא"י, הורו לנו לעלות עליה בשבת. הדבר ציער אותי במיוחד, מצבי נראה עגום והיה נראה בעיניי כסכנת נפשות, להישאר במקום זר בלי כסף, בלי אוכל, אין לאן ללכת, נאלצתי בלית ברירה לעלות על האנייה אבל הדבר חרט את רישומו עלי למשך שנים רבות, וביותר שלאחר זמן ראיתי שאין זה אלא מעשה תרמית של מחללי שבת שרצו שאנו כקבוצה דתית נחלל את השבת. ... כאשר נאלצתי לעלות על האנייה ולהסתבך בחילול שבת [מפני החשש לפיקוח נפש] קיבלתי על עצמי שהקב"ה יזכה אותו ואעשה משהו עבור השבת'. עכ"ל.
וכאן הלקונה בידיעותיו: מארגני אותה קבוצת עולים, כמו רבות שכמותה היו לא אחרים מאשר אנשי המוסד לעליה ובהם אבי מורי ז"ל, שפעלו במסירות נפש, בעליה ה'בלתי-לגאלית', להצלתם של ניצולי השואה, כאותה קבוצת מעפילים. לשם כך דאגו לחלק להם מדי צבא אמריקאיים, כך שלא יעצרו אותם בדרכם מאמסטרדם למרסיי. ההפלגה בספינה בשבת מותרת על פי דין תורה, ובלבד שיקנה שביתה בערב שבת, כפי שכותב הרב ויינברג במכתבו, על פי שו"ע סימן רמ"ח. ואכן כך היה, כל פעילות אנשי המוסד הייתה בסתר כי הקצינים האנגלים עקבו אחריהם וניסו לחבל במאמצי ההעפלה. לכן הוחלט לנצל את סופי השבוע, כי אז אנשי המוסד נתנו מעט כסף לקצינים הצרפתים והאנגלים, ואלה כדרכם בסוף שבוע הלכו לבתי המרזח והשתכרו, וכך ניתן היה להעלות את המעפילים לאניות ההעפלה ולהפליג באין מפריע.
מקובלנו מאבינו, שיצא לשליחות אחר כמה שנים בהן למד בישיבות בארץ מאז ניצל ממלתעות הנאצים ימ"ש, ועלה ארצה עם פרוץ המלחמה, באלול תרצ"ט, ספטמבר 1939. הכל נעשה אפוא במחשבה תחילה ואחר התייעצות עם מורו ורבו בעל ה'שרידי-אש' שישב באותה עת בישיבת מונטרי שבשווייץ.
אם לא די בכך, הרי שבקובץ אורייתא שהוציא לאור הרב לוין, ישנו מאמר על שאלות ש'אחרי השואה'. למרבה הפלא, שאלה שנשאל הרב נויבירט, ממש בסוגיה דומה, על ידי פרופ' מאיר שוורץ ז"ל. מאיר היה מטעם ההגנה, ממפקדי אחת משלש אניות עליהם הועברו מעפילי אקסודוס שהוחזרו לאירופה על ידי הבריטים 'אוהבי ישראל'. השאלה נסבה סביב העובדה שכאשר הוכרחו המעפילים לרדת מהאנייה לחוף, והיה מסוכן שיישארו שם, הדתיים לא רצו לנסוע מפאת קדושת השבת, ור' מאיר שוורץ הכריחם לנסוע בשבת עם כולם, מפאת הסכנה. תשובת הרב נויבירט זצ"ל הייתה, חד משמעית, שטוב ונכון עשה ר' מאיר שוורץ כשחייב את הדתיים לעלות לרכבת בשבת, ולא להישאר ליד אניה ובכך לסכן את כל הקבוצה.
נפלאים הם דברי בעל ה'שרידי אש' בסיום דבריו ביחס ל'חופשים', שבשעת גזירה על לימוד תורה, שבת ומילה, הלכו להתייעץ עם שרה חשובה. אומר הרב ...ורגיל אני לפרש מה שאמרו חז"ל גבי אותה מטרוניתא שהציעה להם שיפגינו בלילה, ובהפגינם אמרו: 'אי שמים, לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו?!' 'מה נשתננו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות?' [מסכת ראש-השנה יט.], קריאה זו לא הייתה מכוונת כלפי השרים הגויים, אלא כלפי יהודים חופשים שחיללו את השבת בלילה... שאז יראו היהודים מחללי השבת מרצונם, שהם הגורמים לכך שיגזרו עלינו גזירות על השבת.
סוף דבר אומר הרב: לא לחפש קולות. כי אם ללחום לא בחרב ולא בחנית כי אם ברוח ובאומץ הלב!
רצה הקב"ה לזכות את ישראל ב'שמירת שבת כהלכתה'. תחילה דאג לנקיפות מצפון של מו"ר הרב יהושע נויבירט זצ"ל. זימן את מו"ר אבינו ז"ל שינהל את מחנות המעפילים בדרום צרפת באותה עת בה הגיע לשם הרב, כך שמבלי שהם הכירו כלל, אבינו ז"ל דאג שהכל יתבצע על פי ההלכה בהדרכת מו"ר בעל ה'שרידי-אש'. לאחר מכן זימנם שוב לאכסנייה אחת, ישיבת קול-תורה אצל הרב יונה מרצבך זצ"ל.
אבי, היה תלמידו המובהק של הרב מרצבך זצ"ל עוד בקהילת דרמשטט, ואחר-כך בישיבת קול-תורה. קיבל את עצת רבו, לסייע לרב נויבירט, בעריכה ובמיפתוח. וב"ה, השבת, המתנה מבית גנזיו של הקב"ה, ממשיכה להיות אוֹת לְעֹלָם בֵּין בורא-עולם וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל