מאות רבות של מלש"בים בני ישיבות ומכינות הגישו השבוע מכתב לרמטכ"ל בו הם מביעים מסר נחרץ כי לא יהיו בחיל השריון באם יכנע הצבא לארגוני הפמינזם הרדיקלי וישלב נשים בכח המתמרן.
ברכתי לנוער אמיץ זה וברצוני לחזק את עמידתם האיתנה על קדושת המחנה בשל ארבעה טיעונים:
איסור יחוד: יש הטוענים כי בשעת מלחמה ההלכה נדחקת לאחור כפי שהותר ללוחם להקל בסיטואציות מסוימות בשעת הקרב, אך נושא יחוד חמור ביותר גם אם אין חשש לעבירה בפועל, עצם הסיטואציה של שהות צפופה כל כך אסורה ומסוכנת.
הרהורים: איננו מלאכים, ובעת השהיה במחנה עלולים דווקא להתגבר הצדדים הנמוכים שבנפש האדם כפי שכתב הרמב"ן בכמה מקומות על התורה.
על החייל להתרכז במשימתו הבלעדית-לנצח בקרב ואל לו להיות מוטרד במלחמת היצר, קשה לשמור 24/7 על אווירה רצינית ,הסחת הדעת ממלחמת ה' למלחמת היצר היא צרה צרורה.
כבוד הנשים: לא אחת העידו לוחמים כי השיח סביב חיילות מד"גיות, מדריכות ירי, פרמדיקיות וכדו' הוא שיח נמוך ומשפיל, הדיבור מאחורי גבן ולעיתים בפניהן הוא גס ומביש, האם נוכל להיות שותפים להשפלת כבוד אחיותינו? מה גם שלא אחת גולשים מדיבורים למעשים מגונים והטרדות נוראיות.
אם ארגוני הנשים ושוחרי השוויון לא צועקים על זה יש חשד גדול שלא טובת הנשים בראש מעיינם..
אם הם מחשים, אנחנו נזעק בקול איה כבוד אחיותנו? להפוך את החיילת לאובייקט לשיחה שפלה?
זה לא מוסרי וזה לא אנושי וזה לא יהודי!
סילוק השכינה: התורה מתבטאת באופן ברור כי השכינה מתהלכת בקרב מחננו. אנחנו צריכים את השכינה איתנו בנמר ובטנק, וכשיש נשים וגברים יחד באופן לא צנוע אומרת התורה " .. ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" כל מקום שיש ערווה יש סילוק שכינה.(ראה רש"י שם).
בזמן הלחימה שתקנו ואולי לא היה נכון להחריש, עכשיו צריך לחזור אל הראשונות, הצבא שלנו מנצח בזכות סייעתא דשמיא, האלשיך הקדוש מסביר שלכן התורה משתמשת בביטוי "מחניך" לשון רבים, כי שתי מחנות חופפים מחנה הלוחמים ומעליו ובתוכו מחנה השכינה.