הרב נועם ולדמן, ראש ישיבת ניר מספר בפודקאסט של ערוץ 7 על תלמידים שנעים בין ישיבה למילואים, ההתמודדות הנפשית של החוזרים מהמלחמה, משתף בזכרונות אישים על אביו הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, מספר על המאבקים לחזור לעזה ומתייחס לסוגיית שילוב נשים ביחידות לוחמות בצה"ל.
"המציאות של מלחמה היא מצד אחד מאוד מרוממת, מאוד מוציאה כוחות של מסירות נפש ושליחות גדולה, אבל בית המדרש עצמו הוא בהתמודדות מאוד מאוד גדולה. לא היה דבר כזה בהיסטוריה של הישיבות שיש תקופה כל כך ארוכה של שירות - בחורים שנעדרים לזמן ממושך כל כך מבית המדרש. לכן, זה לא דומה לשום מלחמה, כמעט לא נשאר זמן מההסדר האמיתי. ראשי הישיבות צריכים לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח ועל עתיד הכוללים והאברכים".
מול החשש הוא תיאר מאמץ שיטתי של ליווי וחיבור מחדש לבית המדרש בכל חזרה ממילואים. הוא הדגיש שהמענה אינו רק אישי אלא גם קבוצתי. "נותנים את כל המעטפת שהם ייכנסו פנימה. היו שני בחורים שנפצעו, ברוך השם - שניהם בריאים, שלמים וחזרו לעצמם". לצד זאת ישנן התמודדויות נוספות. "יש גם את ההתמודדות של הפוסט-טראומה, שזו התמודדות לא קלה, וזה ברמות שונות".
הרב ולדמן הרחיב על האובדן של עשהאל באב"ד שנפטר מפצעיו והדגיש כי לצד הקושי יש גם חזרה של תלמידים אל בית המדרש ותנועה פנימה. "רואים ברכה גדולה בזה שבחורינו חזרו פנימה לתוך בית המדרש".
הרב ולדמן הציג את תפיסתו סביב הרצון לחזור לעזה ובפרט לאור העובדה כי הוא מגורש משאנור. "השורש של המלחמה הוא המלחמה על ארץ ישראל. המוקד הוא ארץ ישראל כפי שכתב רבנו הרב חרל"פ, תלמידו הרב קוק, שנקודת המבחן היא 'איפה הרשעה ממקדת את הכוח שלה', והדגיש כי בדור הנוכחי המאבק מתכנס סביב הארץ".
הרב ולדמן קרא לשינוי הקונספציה. "שינוי הקונספציה האמיתי הוא שעזה היא שלנו. חבל עזה כולו הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ומההבטחה האלוקית שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו. לכן, דבר ראשון שאנחנו צריכים לומר לעם ישראל - ארץ ישראל שלנו. הציבור בשל ומחפש גם אמירות גדולות".
בהמשך התייחס הרב לסוגיית שילוב נשים ביחידות לוחמות בצה"ל. "נושא כאוב. הציבור הדתי־לאומי נכנס לשירות ללא 'התניה', אך לא תמיד מכבדים את האמונה ומבינים את המוטיבציה הגדולה שלנו. המסירות נפש נובעת מהתורה והתודעה האמונית וכשאתם פוגעים בשילוב נשים ובצניעות - זה פוגע בכוח שנותן להם להילחם, זה ממש פוגע בהם", ותיאר כי תלמידים 'ממש נשברים' במצבים מסוימים.
הוא תיאר שינוי נסיבות בין שגרה למלחמה, כאשר תפקידים שבעת בט"ש (בטחון שוטף) אינם נוכחים בשטח הופכים לחלק מהמציאות המבצעית. "חיילים שדיברו איתנו היו בנמ"ר עם פרמדיקית ימים שלמים - דברים נוראים שאנחנו לא יכולים להסכים איתם".
הרב ולדמן הדגיש שהוא אינו מבקש מסגרות נפרדות כמו חשמונאים אך דורש שירות שאינו בא על חשבון האמונה. "אנחנו לא מחפשים חטיבה חרדית כי אנחנו באמת רוצים לשרת עם כל עם ישראל, אבל לשרת עם כל עם ישראל זה לא אומר על חשבון האמונה שלנו. איך חייל דתי שלא מצליח לשמור על הצניעות בצבא יכול אחר כך לבנות בית של תורה, בית מלא בצניעות?".
בהמשך חזרה השיחה אל ישיבת ניר ואל דמות אביו של הרב, הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, במלאת ארבע שנים לפטירתו. הרב נועם ולדמן תיאר סיפורים רבים של החיבור העמוק שלו לארץ ישראל ועל האהבה הגדולה שלו לעם ישראל. "גישה שאינה מלמעלה אלא מתוך העם".
הרב ולדמן תיאר את אביו כאדם נעים הליכות ועם זאת תקיף בעקרונות. הוא שיתף בזכרונות מהימים בהם בדק ישיבות ללמוד בהם ומה אמר לו אביו. "אבא אמר לי שיש שתי דברים שצריך לבדוק - התפילה והיחס בין החברים".
הרב ולדמן תיאר גם את תחושת ההמשכיות לאחר פטירת אביו. "אני ממש ממש מרגיש שקולו מדבר מתוך גרוני. בכל שיעור שאני נותן, זה דברים שלו, זה לא דברים שלי". הוא קשר זאת במיוחד לשיחות על המלחמה ועל שאלת הכיוון ההיסטורי־אמוני שבו עם ישראל נמצא.
בהמשך שיתף הרב ולדמן על תהליך כניסתו לתפקיד ראש ישיבה עוד בחיי אביו, ועל היוזמה שהגיעה “מלמטה" מצד רבני הישיבה. הוא תיאר משלחת רבנים מהישיבה שהלכה לקבל הסכמה מהרב דב ליאור והדגיש את תחושת השליחות להמשיך תורתם של תלמידי הרב צבי יהודה ביחס לארץ ישראל ולעם ישראל.
השיחה עסקה גם בהנצחת אביו, כולל קריאת בן בשם “אליעזר יהושע" על שם אביו והרב יהושע רוזן, וכן שיפוץ בית המדרש וההחלטה לקרוא לו “אור אליעזר". הוא ציין גם את קריאת רחוב הישיבה על שם אביו.
על ייחודיות ישיבת ניר, הרב ולדמן הדגיש את מוטיב “השליחות" ואת תחושת החיבור התמידית לארץ ישראל ולמה שעובר על עם ישראל. "בישיבה אצלנו לא רק לומדים על ארץ ישראל, נושמים את ארץ ישראל", וקשר זאת גם ליחס האישי בין הרבנים לתלמידים כדרך “לפגוש תורה חיה".
הרב ולדמן מנה כמה מדמויות הרבנים המלמדים בישיבה ותיאר תהליך “הצערה" טבעי בצוות, לצד המשכיות של שיעורים בעיון, בהלכה ובאמונה. בהמשך דיבר הרב ולדמן על מעשיות של “בניין ארץ ישראל" ועל חיבור בין מעשה לתודעה. בהקשר הזה סיפר על קשר אישי סביב המאבק לחזרת חומש, כולל תיאור על הגעה לתפילת הלל ביום עצמאות בתקופות הקשות.
נושא נוסף שנדון היה העלייה להר הבית, כאשר הרב ולדמן קשר את העיסוק בכך לפסיקת רבו הרב דב ליאור ולתפיסה שקיבל מאביו על “שליטה יהודית" והבנת המקום כ“לב". עוד תיאר הרב ולדמן מנהג של הישיבה להיכנס לקסבה בחברון מדי שנה לזכר יהושע סלומה שנרצח בעת שקנה פירות בט"ו בשבט. "אנחנו כל שנה מקפידים לחזור ביום הרצח".
לקראת סיום השיחה דיבר הרב ולדמן על לימוד התורה בישיבה ועל רצון “לפתח את החשק ללימוד תורה", כולל יוזמות של חידות מסוגיות בש"ס כדי לעורר תלמידי ישיבות תיכוניות ללימוד גמרא. "אנחנו רואים צורך לחבר את הבחורים בישיבות התיכוניות ללימוד גמרא בדווקא", ותיאר את הגמרא כ“השלד המרכזי".
בחלק האישי סיפר הרב ולדמן על מסלולו בעולם הישיבות והכוללים, כולל לימוד בישיבה קטנה במעלה חבר, במרכז הרב, בקדומים ובכולל בבית חגי. הוא תיאר שימוש תלמידי חכמים לו זכה ואת הקשב היומי לשאלות שנשאלו את הרב אברום שפירא זצ"ל, לצד קשר קרוב עם הרב יצחק בן שחר. "כולל הדיינות בית חגי הוא כולל של מגורשים מכפר דרום שמצמיח תלמידי חכמים גדולים ונמצא ביישוב מיוחד שמשקיע מהתקציב שלו להחזקת הכולל".