יריד ההזדמנויות הלאומי “עוברים לנגב ולגליל" שהתקיים בהובלת משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ובשותפות משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות ותנועת אור, היווה נקודת מפגש בין הרשויות בדרום ובצפון לבין הציבור הרחב.
בניגוד לעבר, בו משפחות נדרשו לנסוע בין יישובים שונים כדי לאסוף מידע, רוכזו במקום אחד כלל הנתונים, ההטבות והאפשרויות מה שהפך את ההתעניינות לממוקדת ומעשית יותר.
אל דוכני הרשויות זרמו מתעניינים רבים שביקשו לבחון את צעדיהם הבאים בכוונה למעבר מגוריהם באופן מעשי. בין הדוכנים נרשמו שיחות עומק עם נציגי משרדי ממשלה, ראשי רשויות, גורמי תעסוקה, יזמים וארגוני קהילה שונים. עבור רבים, זו הייתה בדיקה לאיכות החיים, חינוך לילדים, תעסוקה וקהילה, מתוך מבט קדימה.
"ההזדמנויות החדשות של מדינת ישראל זה הנגב והגליל", אומר יוחנן מאלי, מנכ"ל משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי, ומוסיף: "יש שם איכות חיים, יש שם קהילות מדהימות וחזקות, ופה אנחנו מרכזים את כל המידע למי שרוצה לעשות את המעבר או רק מתעניין במעבר. הם מגיעים לפה ומקבלים את התשובות לכל השאלות".
בין המבקרים הרבים פגשנו את אורן וענהאל חיון, שהגיעו להתרשם מהאפשרויות. השניים סיפרו כי ביקשו קודם כול להכיר ולהבין לעומק את המשמעות של מעבר לפריפריה. "אנחנו מחפשים קודם כל להכיר, והיו פה המון אנשים טובים שהסבירו לנו קצת יותר. זה היה משהו מאוד חיובי שחווינו ביריד כדי להבין יותר ולהכיר. זה פותח דלתות ושערים", אומר אורן, ומביע תקווה שהיריד יהפוך למסורת גם בעתיד.
ענהאל מוסיפה כי דווקא לאחר תקופת המלחמה התעצמה אצלה תחושת החיבור לארץ והרצון לקחת חלק פעיל בבניינה: "הרוח הזו שגדלה אצל כולנו באה בעיקר אחרי המלחמה".
מיכל עוזיהו, ראשת מועצת אשכול, התרגשה למראה ההמונים שגדשו את המקום: "אחרי השבעה באוקטובר וכל הטלטלה שהחברה הישראלית עוברת בשנת שנתיים וארבעת החודשים האחרונים, זה דבר מדהים. תמיד העם שלנו הוא עם שבוחר בחיים ובתקווה. לראות את המקום הזה שוקק ומלא משפחות שמתעניינות בדוכנים, זו עוצמה מדהימה של החברה הישראלית".
לדבריה, הבחירה להמשיך קדימה אינה מובנת מאליה. "אנחנו מסרבים לתת לשבעה באוקטובר להגדיר אותנו. לנצח הוא יהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו במי שאיבדנו ותמיד נצטרך לחיות עם החוסר הזה, אבל אנחנו נחושים להיות טובים יותר וחזקים יותר".
מאלי מדגיש את התהליך המתמשך של התאוששות והבנייה המחודשת: "אומרים שמי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה. היינו עם הרשויות בשעות הקשות שלהן, ואנחנו זוכים היום לראות את התחלת הצמיחה. זה לא אומר שהתגברנו על כל האתגרים, לא אומר שהתגברנו על כל הקשיים, אבל אנחנו נמצאים פה בצמיחה. אלפי משפחות מגיעות מכל הארץ ומהמרכז כדי לבחון את האפשרות לעבור לרשויות האלה שלפני רגע היו מפונות במלחמה וזה מרגש מאוד".
עוזיהו מזכירה את האובדן הכבד שחוותה המועצה, כרשות שהייתה במוקד האירועים הקשים, אך מדגישה כי כוח החיים חזק מן הכול: "אבל כוח החיים הוא כל כך עוצמתי… תבוא ותראה גם את השדות ואת הטבע ואת החיטה. אנחנו אומרים שהחיטה צומחת שוב, לא כי היא פשוט צומחת, אלא כי אנחנו עובדים לשם כך מאוד קשה. צריך לחרוש, לזרוע, לקוות לגשם, אבל אנחנו מצמיחים את החיטה, מצמיחים את הקהילות וזה מדבק".
כך, בין כאב לתקווה ובין זיכרון לבנייה מחודשת, מתחדדת ההבנה כי ההתעניינות בנגב ובגליל איננה רק מהלך נדל"ני או כלכלי אלא ביטוי לאמונה מחודשת בעתיד משותף ובכוחה של החברה הישראלית לצמוח מחדש.