סמל שלמה יקיר שרם הי"ד, לוחם שריון בגדוד 52, נפל לפני כשבעה חודשים בג'באליה לאחר שהטנק בו שהה נפגע ועלה בלהבות.
יחד עמו נפלו עוד שניים מחבריו לטנק. שלומי הותיר אחריו משפחה כאובה: הוריו שאול והינדי, אחותו הגדולה מיטל, ואחיו הקטנים מתן ולהב.
שלומי הי"ד היה שילוב נדיר של לימוד תורה ולב ענק המרבה להיטיב עם כל סביבתו הרבה לפני שדאג לעצמו. החור העמוק שהותיר בלב המשפחה והחברים, בלתי ניתן לאיחוי. אמו סיפרה בדמעות כי במשך שבועות לא היתה מסוגלת לבשל. שלומי היה האור של הבית. ב-י"ח תמוז תשפ"ה הוא כבה. הוריו הכאובים חולמים להקים ישיבה לזכרו בעוטף עזה, כזו שתמשיך את לימוד התורה שנגדע.
עזרו להוריו של שלומי הי"ד להגשים את החלום ולהקים ישיבה לזכרו >>>
רק אחרי השבעה, כשאמו נכנסה לחדרו המסודר עד כאב, גילתה אוצר: אוסף מצמרר של פתקים מקופלים בתוך נרתיק משקפיים, שורות שורות של אותיות קטנות בכתב ידו של שלומי. הפתקים חשפו מסע של צעיר בעל דרישות גבוהות מעצמו אך חמלה בלתי נתפסת לחבריו ומשפחתו. כל מה שרצה היה לגדול בתורה וביראת שמים ולעשות טוב לעם ישראל.
אמו, הינדי, גילתה את צפונות ליבו דרך הפתקים הללו. "הוא כתב לעצמו איך לדבוק בהשם, איך להיות עניו יותר, איך לנצח את הגאווה", היא מספרת. לא ידעה איזה ילד יש לה. באחד מהם כתב שלומי: "ריבונו של עולם, כל כך טוב לי. אני גדל ומתפתח בתורה. לא יכולתי לבקש יותר מזה". זה היה משוש חייו.
חיים של תורה
עד שהתגייס, למד שלומי במכינה בעצמונה. הוא חלם לחזור ללמוד תורה מיד אחרי הלחימה, חלום שכבר לא יתגשם. עבורו, לימוד התורה במכינה לא היה רק רכישת ידע תורני, אלא שינוי מהותי של האישיות. "במכינה אנחנו לומדים בעיקר איך להיות אנשים גדולים", כתב. "אנחנו לומדים להפוך מאדם פרטי לאדם של שליחות".
שבועות לפני נפילתו באסון הנורא, שלומי ביקש מאמו 'רשות' לצעוד צעד נוסף ביראת שמים: "אמא, זה בסדר אם אני אגדל פאות? כי אם זה מצער אותך, אני לא יכול". הוא גדל כל הזמן בתורה ומידות, אך הקפיד שהדבר לא יבוא על חשבון כיבוד הורים ומאור פנים.
כולנו שותפים עם הוריו של שלומי הי"ד. מקימים ישיבה בעוטף עזה לזכרו >>>
מידות של מלאך
לצד השקידה בתורה, שלומי היה העוגן המשפחתי. היה לו קשר מיוחד ומסור לאחיו הקטן הנמצא על הרצף בתפקוד גבוה. הוא היה משקיע בו שעות רבות, גם כשחזר עייף מהחזית. באורח מצמרר ומכאיב, שלומי נפל ביום ההולדת של האח אליו היה קשור כל כך. אמו שמרה לו במקפיא חתיכה מעוגת יום ההולדת של האח שכה אהב, חתיכת עוגה שקפאה לנצח.
בימים שקדמו לאסון, אמו חוותה לילות ללא שינה וחשש בלתי מוסבר. היא פחדה ש'זה' יגיע גם אליה הביתה. שלומי דאג להרגיע אותה כפי שרק הוא ידע: "אתם לא צריכים לדאוג. אני נמצא בידיים טובות ב"ה", כתב לה. "בסוף יש אחד שמכוון את המציאות בצורה הטובה ביותר". החשש של הינדי היה מוצדק. ימים אחרי זה, הנורא מכל קרה.
הצוואה: "לתת את הכל"
בכיסו של שלומי נמצא פתק שבאורח פלא שרד את הלהבות בטנק, ובו תמצית דמותו ונשמתו המיוחדת: "צריך לתת הכול. אם אתה אוהב, אתה אוהב עד הסוף. אם אתה חבר, אתה חבר עד הסוף. 'מסירות נפש' זה אומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך ומהלב שלך למען מישהו אחר שהוא לא אתה, מדי יום ביומו".
כדי להמשיך את האור של שלומי הי"ד, מבקשת משפחתו, יחד עם חבריו והמכינה בעצמונה, להקים ישיבה חדשה לזכרו בעוטף עזה, לא רחוק מהמקום בו נפל. ישיבה שבה כל דף גמרא ימשיך את לימוד התורה שנגדע וכל מעשה חסד ינציח את הלב הענק שלו שהמשיך לפעום למען עם ישראל עד נשימתו האחרונה. עזרו להוריו להגשים את החלום ולהנציח את זכרו.
זוכרים את שלומי הי"ד. שותפים עכשיו בהקמת ישיבה לזכרו >>>
