פס הקול של מתי כספי מתנגן שוב ושוב השבוע, נוגע בקולו העמוק במקומות העדינים ביותר של הנפש - באהבות, בשברים ובכמיהה. מ"לא טוב היות האדם לבדו" ועד "ילדותי השנייה", שיריו הם סיפורם של אתגרי החיים.
אך מעל כולם ניצב שיר הפסגה "ברית עולם"; לחן מרטיט של כספי שפגש מילים שכתב אהוד מנור לאשתו עשור קודם לכן. הבגד היפהפה הזה הוליד שיר שפורט על נימי האינטימיות הרגשית של מאות אלפים, תחת המפתח שקרא לו מנור: "ברית עולם".
אהוד מנור כתב על אהבה לצד פחד, על הקשבה לצד ויתור. הכאב מפחיד, והפחד הוא שמנהל פעמים רבות את המניעות בדרך לקשר ובתוכו - הפחד להישאב למערבולת, להתמסר ובסוף להיפגע.
אך בין השורות של סערת הרגשות, מסתתרת תובנה עמוקה על גבולות גזרה. במילים "לך לעצמי נאמן", מנור מגדיר את סוד הזוגיות: אני רואה אותך ומקשיב לצרכייך, אך לצד זאת אני מקשיב גם לעצמי, לערכים שלי ולמה שמתאים או מכאיב לי.
הנאמנות לעצמי היא המקום הבהיר שמאפשר בחירה. כשאני מודע לגבולותיי, אני לא "מרצה" את הצד השני, אלא בוחר לוותר מתוך חופש.
חמישים שנה השיר הזה מושר, ודווקא בעידן המודרני שמחפש חלופות למחויבות, חשוב לזכור שביהדות לא מדברים על חוזה אלא על "ברית". ברית הנישואין דורשת נתיב של מחויבות מעשית לאהבה, שבה בן הזוג הוא החבר-שותף למסע; מסע שאינו מסומן מראש, אלא מעוצב בכל יום מחדש לאור הערכים והאהבה שלכם.
גילה יובל היא מאמנת לזוגיות מצמיחה, ובנבחרת המאמנים של פרויקט 252.
עדיין לא חברים בפרויקט 252? מכאן מצטרפים>>