תחנות חיי הביאוני עד הלום.
גדלתי, התחנכתי, אני גר ומגדל את ילדי בין חברי לבית הכנסת מהימין הדתי והשמרני. זו גם תפיסת עולמי. במשך 30 שנה שירתתי כלוחם עם אלו הנתפסים כמייצגי השמאל הליברלי והם טובי חברי. אני מבין ומרגיש את מה שעובר עליהם בכל נים מנימי גופי.
כמי שחי את שני העולמות עד לנבכי הדקויות העדינות ביותר, אני משתאה לנוכח הפער העצום בין מה שכל צד חושב על השני לבין המציאות. הפער בין הפחדים והחששות לתקוות המשותפות.
לדאבון הלב, קיצוניים משני הצדדים סיפקו בשנים האחרונות בהתבטאויות ובמעשים, לא מעט חומר בעירה כדי לתדלק את מדורת הפחדים ההדדית. קולו של הרוב המתון, המחפש באופן נואש את הדרך לחיים משותפים של הסכמות ופשרות, נבלע בבליל הצעקות וההתבטאויות המפלגות והוויראליות משני הצדדים.
"הם נגד כל דבר שבקדושה ומנסים למחוק את אופיה היהודי של מדינת ישראל" אומרים לי חברי מבית הכנסת. "כבר 40 שנה שאנחנו מנצחים בבחירות "והם" לא נותנים לנו למשול. הם שולטים במערכת המשפט ובפקידות, ודרך ה Deep State הם כופים עלינו את ערכיהם. הם הפכו את השוויון לערך עליון שמוחק כל ערך אחר ומאמצים תפיסות עולם מהקצה הפרוגרסיבי. בקצב הזה לא נוכל להתפלל בבתי הכנסת בהפרדה וגם הצבא יהפוך למעורב כולו.
עם הפלסטינים בכלל לא ברור לאן הם מכוונים. איך בכלל אפשר לדמיין מדינה פלסטינית עכשיו? למה כל כך דחוף להם שתקום מדינת טרור באמצע מדינת ישראל? ואלה עוד המתונים שבהם... בואו לא נשכח שיש כאלה שבכלל היו מעדיפים לראות כאן מדינה דו לאומית".
"הם שואפים למדינת הלכה בה לא נוכל לחיות כחילונים ליברליים" אומרים לי החברים מהטייסת. "תראה את כל מפעלי ההדתה של הגרעינים התורניים ותוכניות הלימוד שהם דוחפים בכוח לבתי הספר שלנו. מבחינתם דמוקרטיה זה רק שלטון הרוב בלי שום איזונים ובלמים והם רוצים כוח מוחלט לממשלה ולכנסת. שיוויון לא מעניין אותם ומבחינתם שלא יהיו זכויות למיעוטים. מול הערבים הם חולמים על איזו תוכנית הכרעה דמיונית שבפועל תוביל אותנו להיות מדינת אפרטהייד מוקצית ומוחרמת בכל העולם. התמיכה הגורפת שלהם בחרדים מובילה את ישראל להיות מדינת עולם שלישי נבערת ונחשלת, בה הנטל הבטחוני והכלכלי נשאר על הכתפיים של ציבור הולך וקטן".
כל מי שמכיר את מרבית אנשי בית הכנסת ומרבית החבר'ה מהטייסת יודע עד כמה זה פשוט לא נכון.
החברים מבית הכנסת ממש לא מחפשים כוח מוחלט לדרג הנבחר אבל הם כן מרגישים שיש כוח עודף בידיים של מוסדות שלא נבחרו, כוח שאין לו מקור חוקי ונדרש לאזן מחדש את מארג הכוחות בין רשויות השלטון. לחברים מבית הכנסת השוויון דווקא חשוב מאוד, אבל גם אותו נדרש לאזן עם ערכים ונורמות נוספות שלעיתים יכולות לגבור עליו.
אין לנו שום עניין בכפייה כל שהיא, אך בהחלט יש לנו עמדה על איך צריך להיראות המרחב הציבורי במדינה יהודית (כך למשל ברור שגם באירועים ציבוריים ראוי שיהיו מתחמים בהם נשמרת הפרדה מגדרית). החברים מבית הכנסת רואים במדינה דו לאומית איום קיומי ואנחנו יודעים שהערבים ביו"ש לא ממהרים לעזוב. עם זאת ההיסטוריה לימדה אותנו שכל ישות מדינית שהם הקימו הפכה לקן טרור מסוכן ולכן אין לנו שום כוונה לאפשר הקמת מדינה פלסטינית בין הירדן לים.
בהתיישבות בכל שטחי נחלת אבותינו ההיסטורית אנו רואים ערך דתי ולאומי, ערכים שתמיד צריכים להשקל לצד אילוצים ושיקולים נוספים. השותפות הטבעית שלנו היא עם בוני הארץ ומגיניה. אנחנו אוהבים את אחינו החרדים, אך הם תינוקות שנשבו והפרשנות שהם נותנים לחלקים מהתורה היא בעינינו שגויה בבסיסה. אנו מאמינים שצריכים לפעול בשיטה של תמריצים חיוביים המלווים בסנקציות אפקטיביות לשילובם של אחינו החרדים בחיי הכלכלה והביטחון של מדינת ישראל.
החברים מהטייסת פשוט לא יאמינו שחושבים שהם מנסים לכפות את הערכים שלהם. מבחינתם, הם בכלל בקרב בלימה על האפשרות שהילדים והנכדים שלהם יוכלו לחיות כחילונים וליברליים כמיעוט הולך וקטן במדינה. מבחינתם, בהיעדר חוקה ואל מול העובדה שמבחינה דמוגרפית הם הולכים וקטנים, בית המשפט הוא הרשות האחרונה שעוד איך שהוא יכולה להגן עליהם. הם לגמרי מבינים את העיוותים החוקתיים שהתפתחו עם השנים.
הם מבינים שגם אהרון ברק לא האמין שיום אחד ביהמ"ש יתערב בחקיקת יסוד אבל הם נלחמים כדי שתהיה איזו שהיא רשות עצמאית שתגן עליהם כמיעוט. החברים מהטייסת מרגישים מאוד יהודים והזהות היהודית של המדינה מאוד חשובה להם, גם אם לעיתים הם רואים אותה באור שונה. ולגבי הפלסטינים? החברים מהטייסת יודעים שההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון זו מציאות קיימת שלא תשתנה, ובחלקה אף משרתת אינטרסים ביטחוניים חשובים של מדינת ישראל. הם פשוט חושבים שההתיישבות ביו"ש צריכה להיות כזו שתאפשר בעתיד אוטונומיה ערבית בת קיימא לתושבי האיזור.
אז אולי החברים מבית הכנסת והחברים מהטייסת דווקא יכולים להתקדם ביחד?
הרי מסתבר שאף צד לא רוצה לכפות את ערכיו על השני ובעצם כולם מרגישים שהם בקרב הגנה. מסתבר שכולם מבינים שמערכת האיזונים והבלמים בין שלושת רשויות השלטון נמצאת במקום לא טוב ונדרשת רפורמה וכולם גם יודעים שאפשר להגיע אליה בהסכמה רחבה. מסתבר שצביונה היהודי של המדינה חשוב לכולנו ומסתבר שכולנו מבינים שמדינה דו לאומית היא אסון, שההתיישבות צריכה להיות ע"פ חוק והיא צריכה לשרת את האינטרסים הביטחוניים שלנו ולהיות מושפעת מאילוצים ושיקולים שאינם רק דתיים וערכיים.
אבל הכי חשוב, למדנו שרב המשותף על המפריד וחייבים לחדש את ברית בוני הארץ ומגיניה. למדנו שחייבים לנקות את הרעש שהקיצוניים עושים ולתת לרוב שרוצה לחיות ביחד להוביל.