כולנו מסכימים שכל אזרחי המדינה חייבים בגיוס, כולל ה"חרדים".
מו"ר הרצב"י הכהן קוק היה רגיל לומר ביחס ללומדי תורה בישיבות שאין פטור אלא דחייה. לבסוף כולם צריכים לשרת במתכונת כלשהי.
לכן כולם מסכימים שהחוק הנוכחי הוא "חוק השתמטות" מפני שהוא פוטר חלק מהצעירים של החברה החרדית מגיוס. על שתי הנחות יסוד אלו אין כלל מחלוקת בין הגוונים השונים של הציונות הדתית.
אם כן על מה המחלוקת? מהי הדרך היעילה להביא את הצעירים החרדים להתגייס לצה"ל. שלוש גישות: כפייה, סנקציות, תמריצים. על כך המחלוקת. אין מחלוקת ביעד, במטרה, אלא בדרך, באמצעי. העדפת אמצעי אחד על פני אמצעי אחר. אך נודה שהבחירה באמצעי ספיציפי היא ספקולציה. אף אחד איננו יודע מה באמת יועיל וכיצד החברה החרדית תגיב. כשלעצמי אינני יודע מהי הדרך הבטוחה והמוצלחת. אני יכול להעלות השערה אבל אינני יכול לתקוע מסמרות.
בראיון שהתפרסם בערוץ 7, הרב דוד סתיו קבע נחרצות: כפייה. האמנם? כשם שאי אפשר לכפות על חילוניים להניח תפילין, כך אי אפשר לכפות על חרדים לשרת בצה"ל. אלו אינם מאמינים בתפילין ולכן הכפייה תיכשל, והחרדים אינם מאמינים בשירות צבאי במדינת ישראל ולכן הכפייה תיכשל. הדימוי הזה איננו מקרי. מו"ר הרצב"י הכהן קוק היה רגיל לומר שהחרדים הם "צדיקים שאינם מאמינים", אינם מאמינים בשיבת ציון ומשום כך סולדים מהמדינה הציונית.
על סנקציות כלכליות עלולים החרדים להגיב בחריפות ולעורר מהומות שמהומות קפלן קטנות לעומתן. די בכך שאחד הרבנים החרדים המיליטנטים יכריז שגזירת הגיוס איננה פחותה מערקתא דמסאנא ויצית אש מכלה במדינת ישראל. מי יודע? האם כדאי לנסות ולבחון את התגובה של החברה החרדית?!
תמריצים. כך סברה ועדת שקדי (בראשות אלוף במיל' אליעזר שקדי) בהמלצותיה כיצד לגייס חרדיים. אך מי יודע האם הפיתוי הכספי והמקצועי ישכנע את הצעיר החרדי?
לאור זאת, הריב המר סביב חוק הגיוס הנוכחי איננו מובן. הרי המטרה היא משותפת, והמחלוקת מתרכזת בהעדפת דרך אחת על פני השנייה מתוך מחשבה שהיא יעילה יותר מהשנייה. מחלוקת זו איננה מצדיקה גינויים הדדיים, פשקווילים, חרפות ונידויים. ההסבר לריב המר הוא שכל "מחנה" איננו מאמין בכנות של ה"מחנה" השני.
התומכים בחוק הגיוס הנוכחי מאשימים את המתנגדים בניצול המשבר להפלת הממשלה. גיוס החרדים לא מעניין אותם אלא רק הפלת הממשלה. המתנגדים לחוק הגיוס של הממשלה מאשימים את נציגי הציוה"ד בממשלה שאין להם ענין בגיוס חרדים אלא רק להבטיח את הישרדותה של הממשלה. התבוננות קונספירטיבית השתלטה על הציבור שלנו. כולם שקרנים, כולם מתחפשים, ועליך לגלות את הכוונות הזדוניות המסתתרות מתחת להצהרות הגלויות. לכן, מותר לתקוף ולבזות, אלו את אלו.
המתנגדים לחוק אינם מעלים בדעתם שהתומכים בחוק בחנו את הסוגיה לעומק והגיעו למסקנה שהחוק הנוכחי הוא הדרך הטובה ביותר והיחידה לחולל שינוי בחברה החרדית, והתומכים בחוק אינם מעלים בדעתם שהמתנגדים לחוק סבורים שגיוס החרדים היא סוגיה מוסרית ותורנית שדורשת צעדים נחושים יותר וברורים יותר.
על אף המכנה המשותף הרב בין כל מרכיבי הציוה"ד, מי שיתבונן עליה כיום מבחוץ יראה עדרים-עדרים. כל עדר מבקש להקים לעצמו מסגרת רוחנית-פוליטית התואמת לרוחו. הפער בין העדרים איננו רב, אבל חוסר האמון ההדדי מביא את העדרים השונים לדמיין שתהום מפריד ביניהם.
שועלים קטנים מחבלים בכרם הציוה"ד. כל יום, הם מכריזים על מלחמה חדשה. הם מתחרים ביניהם מי יצליח לחשוף אויב חדש ולעורר מהומה חדשה. עליהם אמר הרב זצ"ל: "מטילי מומים ומשלחי מדנים בין אחים" (אגרות הראי"ה ח"ד).
קטונתי, אבל אני מעז לקרוא לאחי הרבנים: הבחירות באופק, המתח הפנים-מגזרי עלול לטפס לגבהים, אל תתפתו לחתום על פשקווילים המרבים מחלוקת, אל תאמינו לעסקנים "מטילי מומים ומשלחי מדנים". יש בינינו אי-הסכמות רבות, לא נטשטש אותן, ולמרות זאת נתאחד. איחוד מתוך אי-הסכמה.