עבור סרן ר', מפקד פלוגה בבסיס האימונים החטיבתי של גולני, טקס ההשבעה שנערך אמש (חמישי) לא היה עוד טקס שגרתי. אל מול מאות הטירונים של מחזור נובמבר 25, כשקריאת ה"אני נשבע" מהדהדת בחלל האוויר, התערבבו תחושות של גאווה לאומית עם זיכרונות אישיים ומדממים מהמלחמה.
"זה תמיד יום חג למדינת ישראל, שגולני מצמיחה דור חדש של חטיבת גולני שיש בה אמונים להגן עליה", פותח סרן ר' את דבריו. "אבל בתקופה הזאת שבה אנחנו נמצאים, יש באמת איזשהו ערך נוסף. ובהחלט זה יום מאוד מרגש". זו הייתה ההשבעה הראשונה של לוחמי החטיבה מאז חזרתם של כל החטופים לביתם, אירוע שצבע את המעמד באור של תקווה וניצחון הרוח.
עבור סרן ר', המבט קדימה אל עבר הכשרת הלוחמים החדשים מעוגן בערכי יסוד שאינם משתנים, גם כשהמציאות הביטחונית מטלטלת את המדינה. כשנשאל מהו המסר המרכזי שהוא מבקש להנחיל לדור הבא הוא משיב "אנחנו מנחילים את היכולת והנכונות לעמוד במשימה בכל תנאי, לא משנה מה זה דורש, כמה מאתגרת המשימה. בסוף אנחנו מחויבים לביטחון ישראל, בשביל זה התגייסנו. אנחנו חיים את זה, מתאמנים על זה כל יום, ועובדים קשה כדי לעמוד באתגר כשיגיע תורנו".
המסע של הטירון מגולני הוא תהליך של התמרה עמוקה. סרן ר', שרואה את הנערים הצעירים ביום גיוסם, מספר על הסיפוק העצום שבצפייה בשינוי שחל בהם במהלך חודשי ההכשרה האינטנסיביים. "אתה רואה חבורה של נערים שהגיעו בהתחלה בני 18, רק סיימו תיכון ועשו תהליך עצום כשהם הופכים ללוחמים. אלה רגעים שאתה אומר 'וואלה, אני כאב לשלושה ילדים יכול ללכת לישון בשקט בלילה, כשאני יודע שיש מי שבאמת עושה את כל מה שהוא יכול ומוכן למסור את הנפש כדי שהחיים במדינת ישראל יימשכו ויהיו טובים ונוכל לחיות בביטחון".
מתחת למילים האופטימיות, מסתתר פצע פתוח ומדמם, שסרן ר' נושא עמו מאז בוקר ה-7 באוקטובר. באותה שבת, הוא היה בעיצומם של לימודים מטעם הצבא, אך מפקודיו מהעבר, הלוחמים שגידל במחזור נובמבר 21, עמדו בקו הראשון של האש. הקשר שלו איתם היה הרבה מעבר לקשר שבין מפקד לפקוד. "הייתי מפקד מחלקה בהכשרה ואחרי זה עליתי איתם לעוד שנה בגדוד. שנה ושמונה חודשים בסך הכל," הוא משחזר בכאב. "אתה מתחבר לחיילים כאילו הם ילדים שלך. חיבור מאוד מאוד משמעותי, אתה אוהב אותם אהבת נפש, חיבור מאוד עמוק ומיוחד. לצערי, מתוך המחלקה שהייתה לי, נהרגו לי תשעה חיילים. זו מחלקה שנלחמה במלחמה בגבורה עילאית".
הזיכרון של פני הלוחמים שנפלו מלווה אותו בכל רגע בבא"ח. הוא נזכר ברגעים שבהם הם עמדו, בדיוק כמו הטירונים של היום, ונשבעו אמונים. "לאורך כל הדרך הרגשתי שיש לי משהו מיוחד ביד, שזו מחלקה של אריות. לצערי לא הייתי איתם בשבעה באוקטובר אבל ממש הרגשתי אותם מקיימים את השבועה שנשבעו בטירונות. זה העביר בי צמרמורת".
"אני חושב שבפרט חטיבת גולני שעמדה בפרץ בשבעה באוקטובר, הראתה שהערכים שלנו הם לא מהשפה ולחוץ, אלא זו דרך חיים ונכונות אמיתית לעשות הכל בשביל להגן על המדינה", הוא מסכם.