הרשות הפלסטינית פרסמה את נוסח טיוטת "החוקה הזמנית של מדינת פלסטין", שנוסחה על ידי ועדת מומחים שמינה יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן).
הציבור הפלסטיני נקרא לעיין בטיוטה ולהעיר את הערותיו על נוסחה, ולאחר מכן היא אמורה להיות מובאת לאישור במשאל עם.
באסם נעים, מבכירי ארגון הטרור חמאס, הודיע על התנגדות הארגון לחוקה הזמנית, שלדבריו נוסחה בלחץ גורמים זרים, ואמר, "צריך לכתוב בדם ובאחדות".
"החוקה הזמנית של מדינת פלסטין" נסמכת על הצהרת העצמאות הפלסטינית מ־1988, שבה צוינה זכות השיבה, והיא נכתבה "לאור זאת שחלום השיבה פועם בלב הפלסטינים והפלסטיניות דור אחר דור". במסמך נקבע כי "מדינת פלסטין תתבסס על אחדות האדמה והעם במולדת ובפזורה ותחתור להשגת העצמאות, סיום הכיבוש והבטחת זכות הפליטים לשיבה בהתאם להחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות".
בהקשר זה קובעת החוקה הזמנית, כי "עד אשר תושג העצמאות הלאומית המלאה, וייושמו הזכויות הבלתי מעורערות, ובראשן זכות השיבה בהתאם לחוק הבינלאומי ולהחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות, יישאר אש"ף הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ומקור הסמכות הייצוגי בכל מקומות הימצאו". עוד הודגש כי "אש"ף ימשיך לקיים את חובותיו בהיבט המאבק בהתאם לאמנה הלאומית (של אש"ף)".
האמנה הלאומית הפלסטינית שאישר אש"ף ב־1968 קובעת כי "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין", וכי "פעולות גרילה מהוות את הגרעין של מלחמת השחרור העממית הפלסטינית". ב־14 בדצמבר 1998 הצביעו חברי המועצה הלאומית והמועצה המרכזית של אש"ף על ביטול הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל, ואולם קיימת מחלוקת אם ההליך היה תקין, ומאז לא נוסחה אמנה חדשה או מתוקנת.
עוד קובעת החוקה הזמנית כי "אל־קודס", העיר ירושלים, היא בירת מדינת פלסטין, אשר תשמור על "אופיה ההיסטורי" ועל "המקומות הקדושים שלה לאיסלאם ולנצרות ותגן על מעמדם המשפטי, המדיני והדתי". האיסלאם מוגדר כ"דת הרשמית של מדינת פלסטין" ו"השריעה" כמקור הראשי לחקיקה, והשפה הערבית כ"שפה הרשמית במדינת פלסטין".
בנוסף צוין כי באמצעות חקיקה יוסדרו הדאגה והטיפול ב"משפחות השהידים, הפצועים, האסירים והמגורשים, כדי לשמור על כבודם הלאומי, צורכיהם האנושיים ופרנסתם".