יותר משנה חלפה מאז שחרורה משבי חמאס של ארבל יהוד, שהוחזקה בעזה במשך 482 ימים. ארבעה חודשים עברו מאז שהתאחדה עם בן זוגה אריאל קוניו, שנחטף יחד עמה והוחזק בשבי 738 ימים.
בריאיון ל"אולפן שישי "בחדשות 12 סיפרה יהוד כי רק לאחר שחרורו של קוניו, בעסקת החטופים האחרונה באוקטובר, הבינה עד כמה הסיפור שלה נותר בלתי מסופר. "אני ואריאל ישבנו בצד והתחלנו לדבר", אמרה, "ואז נפל לשנינו האסימון שהוא לא יודע שום דבר ממה שעברתי בשבי".
גם כעת, יהוד מתקשה לדבר בפירוט על מה שעברה, ומעדיפה להשאיר את החוויות הקשות, לדבריה, "במזוודה סגורה". לדבריה, "מה שרומי מתארת כמשהו שקרה פעם אחת, זה מה שאני חוויתי כמעט כל יום לאורך 482 הימים, מההתחלה ועד הסוף".
בריאיון המשותף סיפרה ארבל כי לאחר שחרורו של אריאל, השניים ישבו לשוחח לראשונה על תקופת השבי. "אני ואריאל קצת ישבנו בצד, התחלנו לדבר. ואז נפל לשנינו האסימון שהוא לא יודע שום דבר ממה שעברתי בשבי", אמרה.
אריאל תיאר את רגע ההבנה ואת השיחה הקשה שהתפתחה בעקבותיה: "גם אם הבנתי, לא רציתי לקבל את זה בשום צורה. ואז אתה חוטף את האגרוף בבטן. מרגיש כאילו קרס עליך עולמך". לדבריו, ההשפעה הנפשית הייתה מיידית גם פיזית: "בסוף אותו יום גם ראו את זה עליי. התעלפתי, התחלתי לפרכס. הגוף שלי פשוט קרס".
ארבל הוסיפה וציינה כי בחרה לשמור את הדברים שעברה לעצמה עד לשובו של אריאל. "הייתה לי כוונה ורצון מאוד גדול להחזיק את הדבר הזה עד שאריאל חוזר. כי הוא הבן אדם הכי קרוב אליי והוא מי שאני רוצה לשתף אותו ולספר לו. ושנינו לא שם עדיין. זה מאוד קשה". עוד הדגישה יהוד כי היא מלאה הערכה כלפי שורדי שבי שמסוגלים לדבר על שעבר עליהם: "אני כל כך מעריכה ומעריצה ואוהבת את החטופים שמצליחים לשבת ולפתוח את הפה. ולספר, לפתוח את הטראומה שלהם".
יהוד, שהוחזקה לבדה במשך כל תקופת השבי, סיפרה כי מצבה הנפשי הידרדר עד כדי ניסיונות התאבדות. "ניסיתי לסיים את זה שלוש פעמים", אמרה. "היו רגעים שבהם הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך, ושזו אולי הדרך היחידה לצאת מזה". ארבל סיפרה שבאחת הפעמים ששקלה להתאבד, ראתה תמונות מעצרת למען החטופים בכיכר החטופים בתל אביב, מה ששכנע אותה להמשיך לחיות ולא לפגוע בעצמה.
היא תיארה כיצד הוחזקה בבידוד, סבלה מרעב ומהתעללות נפשית, מינית ופיזית, ואף שברה שתי צלעות. עם זאת, הבהירה כי אינה מעוניינת להיכנס לפרטים נוספים על ההתעללות שעברה. לדבריה, מה שהחזיק אותה בחיים הייתה המחשבה על בן זוגה, שממנו נקרעה לאחר שנחטפו יחד. "בכל פעם נזכרתי באריאל, וזה נתן לי כוח להמשיך לנשום", אמרה בהתייחסות למחשבות האובדניות שחוותה.