הסיפור של רפורמת החלב הוא סיפור מדהים בעיניי, לא רק בגלל קמפיין קלוקל וחסר נימוקים ממשיים שמתעקש בכל זאת לנסות לשכנע את הימין שכדאי לו להיות סוציאליסטי גם בעידן שהמוצר הזה כבר מזמן הוסר מהמדף, אלא גם ובעיקר בגלל הכוח הבלתי נתפס של לוביסטים, שמשפיע על חלק גדול מנבחרי הציבור של הימין לפעול בבירור נגד רצונו של קהל המצביעים שלהם.
צ'ארלס וילן, בספרו המקסים 'כלכלה עירומה', מספר על סבסוד ממשלתי מיוחד שנתנה ממשלת ארצות הברית למגדלי עיזים מסוג אנגורה, כדי להבטיח אספקה של חוטי טוויה למדי הצבא האמריקני אם תפרוץ מלחמה בהיקף גדול. הקאץ': הצבא הפסיק להשתמש במדים האלו כבר ב-1960, המימון למגדלי העיזים נמשך עד 1995. זה, פחות או יותר, סיפורו של כל סבסוד ממשלתי למוצר או ליצרן מסוים.
לפני שנעסוק בשאלת נבחרי הציבור, אתמצת בקצרה את הטיעונים בעד הרפורמה, כפי שאני רואה אותם: יותר שוק חופשי, ועוד יותר שוק חופשי, ועוד יותר שוק חופשי.
מעולם, ואני מוכן להתעמת עם כל מי שינסה להתווכח על הנתון הזה, לא נוצרה תועלת לצרכן או לאזרח ממעורבות ממשלתית בתעשייה והטלת חסמים על יבוא. לעולם, וגם על זה אני מוכן להמר בהרבה, לא יהיה אמברגו שימנע משלוח חלב לישראל, אם לא מטורקיה אז מבלגיה או מאיטליה או מהולנד או מכל מקום אחר, ואם נגיע למצב שיש אמברגו כזה - אז מחסור בחלב יהיה הצרה הכי קטנה שלנו, משתי סיבות: האחת, כי אפילו לצפון קוריאה ואיראן אין אמברגו כזה. השנייה, כי שרשרת ייצור החלב תלויה בכל מקרה במוצרים מיובאים...
אבל הנקודה המהותית היא הרמאות בסלוגן שדוחף בעד 'חלב כחול לבן'. אנחנו לא לובשים ביגוד כחול לבן, לא אוכלים מזון כחול לבן ולא גרים בבתים שנבנו ורוהטו במוצרי כחול לבן. אין גם שום סיבה שנעשה את זה, זו לא חשיבה ציונית אלא חשיבה אנטי ציונית. חשיבה ציונית מתמקדת אך ורק ב'כלכלה כחול לבן', קרי, מה יעשה טוב לכלכלה הישראלית ומה לא. הא ותו לא.
יש עוד שתי טענות סרק לא רלוונטיות: האחת מסבירה שהרפתות פותרות בעיה ביטחונית בעצם העובדה שחלקן קיימות על הגבול, זה כמובן לא מצדיק הטלת 'מס חלב' על כל משפחה בישראל מתוך תקווה עקומה שחלקו ימריץ אי אלו בעלי רפתות להשתכן על הגבול. זה גם טיעון מטומטם משום שבעידן המודרני 'גבול המחרשה' לא קובע כלום ושום דבר, והניסיון מהשביעי לעשירי לא מלמד על הגנת רפתות ככלי ביטחוני יעיל. אבל זה בעיקר טיעון גרוע משום שאם אכן יש עניין כזה, תתכבד מדינת ישראל ותסבסד מגורים על הגבול באופן ישיר, בלי להתחכם בצורה מסובכת כל כך.
הטענה השנייה אומרת שאי אפשר לפגוע כך ברפתנים. ליבי עליהם. אבל אי אפשר לפגוע גם בשאר התושבים. נימוק עקום כזה עשוי לחייב את כולנו לשלם מס לסנדלרים ולחייטים בדמות איסור יבוא נעליים ובגדים, כי איך אפשר לפגוע בפרנסה שלהם? התשובה המתבקשת היא שבשוק חופשי אדם צריך להתפרנס ממקצוע שיש לו ביקוש בשוק, ואם הוא לא מצליח לייצר מוצר תחרותי, יתכבד ויעסוק בתחום אחר. אפשר, ואולי אפילו ראוי, לסייע לו במעבר כזה, אבל אי אפשר לכפות על שאר האזרחים להמשיך לסבסד אותו.
וכעת לשאלה המרכזית: מה גורם לשורה ארוכה של חברי כנסת מהקואליציה, כאלו שהקהל שלהם גם תומך ברפורמה וגם יהיה הראשון לשלם ביוקר אם היא לא תעבור, להתנגד לה בהתלהבות? התשובה היא שלציבור אין לובי. אנחנו, הפובליציסטים, כותבי הדעות, אנשי התקשורת, צריכים להיות הלובי שלו, וזה מה שניסיתי לעשות בשורות הקצרות האלו, בתקווה שהדבר יגיע לעיניים ולאוזניים הנכונות.