בימים אלה, בהם הכותרות עוסקות ללא הרף במתיחות סביב איראן, דיווחי החדשות והפרשנים באולפנים עוסקים כולם בשאלות: האם תהיה תקיפה, מה יהיו השלכותיה, והאם טראמפ בכלל חותר לפתרון שאינו כרוך בעימות צבאי עצים.
הדיווחים על האופן שבו ארה"ב מנהלת במקביל מסלול דיפלומטי ומסלול של היערכות והרתעה צבאית משקפים מציאות שבה החלטות מדיניות נשענות על יכולת אמינה בשטח.
ברגעים כאלה, כדאי לעצור ולהיזכר באמת עמוקה יותר - לאורך ההיסטוריה, הצד שניצח לא היה בהכרח זה שהחזיק "יותר ברזל", אלא זה שפיתח בזמן את הטכנולוגיה ששינתה את כללי המשחק. בראשית המאה ה־20 אלו היו הטנקים ששברו קווי חזית, אחריהם נושאות מטוסים שהרחיבו את טווח ההכרעה, ובהמשך נשק מונחה ומדויק וטכנולוגיות מבוססות־לייזר, ששינו את היחס בין איכות לכמות. בשנים האחרונות נוספו זירות חדשות, הסייבר והחלל, שבהן ההכרעה עשויה להתרחש עוד לפני יריית הפתיחה.
תובנה זו נטמעה בתודעה הישראלית באופן מוחשי בקיץ האחרון, במבצע "עם כלביא", עימות שהדגיש עד כמה עוצמה מודרנית בנויה משילוב רב־ממדי של ידע ומערכות. ראשית, תחום הסייבר, הוכיח שהוא כבר אינו רק "ממד מסייע", אלא זירה התקפית בפני עצמה. זאת לאור היכולת לשבש מערכות, לערפל תמונת מצב ולהעניק יתרון מבצעי שמקדים את המהלך הפיזי ומעצים אותו.
שנית, היו אלה יכולות אוויר וחלל, שבצד היכולות החלליות הכלליות של תצפית ותקשורת, מייצרות למדינה טווח פעולה, מודיעין ושליטה שמאפשרים דיוק, מהירות וגמישות גם במרחקים גדולים, בלי להיכנס לפרטים מבצעיים. הנדבך השלישי, הוא כוחה של הגנה רב־שכבתית. בעידן של טילים וכטב"מים, החוסן הלאומי נשען על מערך יירוט רב־שכבתי שמחבר חיישנים, תקשורת, אלגוריתמיקה וניהול אש - תשתית הנדסית מורכבת שמגינה על העורף לאורך זמן.
שלושת הצירים הללו מתחברים היטב גם למתח הנוכחי מול איראן, שכן כל דיון מדיני־ביטחוני רציני בעניין נשען בסופו של דבר על יכולת טכנולוגית אמינה, שמאפשרת גם הרתעה וגם גמישות. טעות נפוצה היא לחשוב שמערכות כאלה "נולדות" במפעל. אולם, האמת הפוכה: הן נולדות בכיתה. הן מתחילות בשיעור פיזיקה טוב שמלמד לחשוב, במורה שמסרב להוריד רף, בתלמידה שמוכנה להתמודד עם בעיה מורכבת במקום לברוח ממנה ובתרבות שמכבדת מצוינות לא כסמל סטטוס אלא כשליחות.
כראש חוג במרכז האקדמי לב אני רואה זאת בבירור. סטודנטים הרוכשים בסיס מדעי חזק מצליחים לפרוץ. לא רק כי הם יודעים נוסחאות, אלא כי הם יודעים לעמוד מול מורכבות: לפרק בעיה, לנסח הנחות, לבנות מודל, לבדוק, לטעות, לתקן ובנוסף לפעול ביצירתיות.
זו בדיוק אותה חשיבה שנדרשת כדי לבנות מערך הגנה רב־שכבתית, כדי לפתח יכולת סייבר מתקדמת וכדי להוביל פריצות דרך בתחומי ההנדסה. אותה חשיבה המובילה מן הטוב אל המצוין.
המתיחות הנוכחית מול איראן מזכירה לכולנו שהמרחב האסטרטגי אינו יציב, ושמדינות נבחנות ביכולתן להתמודד עם איומים מתפתחים. אבל המסקנה החשובה ביותר אינה צבאית, אלא חינוכית - מדינה שמבקשת ביטחון, חוסן ושגשוג חייבת להשקיע באופן עקבי במצוינות מדעית בגיל צעיר.
השבוע תיערך במרכז האקדמי לב האולימפיזיקה ה־12 במספר, תחרות בין הישיבות התיכוניות, האולפנות והתיכונים הדתיים.
האולימפיזיקה היא אירוע משותף עם החמ"ד הממחיש את מדיניותו לעידוד מצוינות בפיזיקה בתיכונים הלכה למעשה. לא רק לדבר על חשיבות המדעים, אלא להציב יעד, רף ואתגר אמיתי לתלמידים. כשנבחרות בתי ספר מתמודדות עם מבחן ברמה גבוהה, נוצר דחף חיובי ללמידה עמוקה. משם הדרך קצרה יותר לדור הבא של מהנדסים ומדענים שיחזקו את ישראל.
אם אנחנו רוצים שגם בעשור הבא תהיה לישראל היכולת להגן, להרתיע, לחדש ולהוביל, עלינו להמשיך לבנות את ההון האנושי שלנו: בכיתות הפיזיקה, במעבדות בתי הספר ובאירועים שמציבים רף ומדליקים ניצוץ. זה לא רק עתיד ההייטק, זה עתיד המדינה.
הכותב הוא סא"ל במיל', ראש החוג להנדסת חשמל ואלקטרוניקה במרכז האקדמי לב וחבר הוועדה המארגנת של תחרות האולימפיזיקה ה־12