כבר בכניסה שלהם לחדר ניתן היה להרגיש את המתח ביניהם, הם ישבו מולי ואז עדי פתחה ואמרה "אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להוביל, להחליט ולהגיד לו מה לעשות. אם אני לא אעשה ואם אני לא אגיד, כלום לא יקרה. אבל אני עייפה כבר, רוצה שהוא ייקח אותי, שהוא יראה אותי, שארגיש שהוא מוביל ואני אוכל לשחרר כבר, פשוט להניח את הראש סוף סוף על מישהו בעולם הזה".
"אני מרגיש שאני כל הזמן בבדיקה אם אני בסדר, אני צריך להקשיב לה, להבין מה היא מרגישה כל הזמן ואם אני בטעות אומר משהו לא במקום, היא מיד מתפוצצת. היא רוצה שאני אוביל, אבל איך אני יכול להוביל אם היא כל הזמן חוטפת לי את ההגה מהידיים?", רונן התפרץ בכעס.
"עדי, ספרי לי על רגע כזה שבו את מתחילה להוביל דברים", פניתי אליה.
"לדוגמא השבוע, הוא חוזר הביתה, אני רואה שהוא עייף, סגור והאמת זה כמעט כל יום ככה. אז אני מתחילה לשאול אותו: מה קרה? למה אתה ככה? תראי אני עם ילדים קטנים אני צריכה עזרה איתם אז אני מרגישה שאם אני לא אזיז אותו, הוא ישאר בסגירות שלו ובקצב הזה הבית פשוט יתפרק".
"בדיוק ככה, מרוב השאלות שלך עדי, במקום שאני אהיה הגבר שמגיע הביתה ומביא אנרגיה לתוך הבית, אני נסגר עוד יותר ומחכה לפקודות ממך, שתגידי לי מה לעשות ואיך לעשות כי רק הדרך שלך היא היחידה הטובה נכון?", הגיב רונן בציניות.
"חשוב שתדעו שמה שאתם מתארים מאוד נפוץ בקרב הרבה מהזוגות, אז על מנת להבין משהו לעומק בואו רגע נתבונן על הדברים שאמרתם.
עדי, את מתארת שאת מרגישה שאת צריכה להיות חזקה ולהשפיע החוצה אחרת דברים לא יקרו, וזה בעצם הצד הזכרי שמדבר על השפעה, התפשטות ועשייה. כשבתוכך את כמהה להרגיש בדיוק ההפך מכך. את כמהה להרגיש בהרפייה ובהישענות לקבל ממנו, וזה באמת הצד הנקבי הצד שמביא איכות של הרפייה ופתיחות לקבל.
ואילו אתה רונן, מצד שני, מרגיש שאתה כל הזמן מכונס בעצמך ומושפע וזה מקום נקבי. גם אתה רונן מרגיש לא טוב במקום הזה כי אתה רוצה להיות במקום הזכרי שלך להשפיע, להתפשט ולהוביל. בקשר הזוגי שלכם נוצר היפוך".
"אבל למה הכוונה היפוך?", שאל רונן.
"יש כיוון טבעי להרפייה - כיוון של השפעה מהזכר לנקבה. הגבר מביא את העוצמה, ההתפשטות והביטחון מה שמאפשר לאישה להרפות, להיפתח ולקבל. כשזה מתהפך, הגבר נתקע במקום הנקבי - מתכנס פנימה ומושפע והאישה במקום הזכרי המשפיע החוצה לכיוון שלו, כך היא דוחפת ומתאמצת בתוך הקשר. זה יוצר גלגל אכזרי שבו עדי לא מרגישה ביטחון להרפות ואז היא לוקחת שליטה ואתה לא מרגיש שאתה מסוגל להוביל ואתה נסגר", הסברתי.
"עדי, תנסי לדמיין לרגע מה קורה בגוף שלך כשאת מחכה שהוא יוביל? האם את יכולה להרפות? להרגיש את הפתיחות הזאת?", שאלתי.
"זה מפחיד אותי אני מרגיש שאם אני ארפה, אז שום דבר לא יקרה. אבל אני חייבת להגיד לך בכנות שאני ממש משתוקקת לזה, להרגיש שהוא מביא את הכוחות שלו אלי ומשפיע עלי".
"מה אני אמור לעשות כדי שזה יקרה?", שאל רונן.
"כשאתה חוזר הביתה אחרי יום עבודה עמוס, במקום להתמקד במה עובר עליך, תנסה להתמקד בה. איפה היא נמצאת עכשיו? מה היא חווה? מה היא מרגישה? זה מהות המקום הזכרי שלך, להשפיע החוצה, להביא אליה בטחון ולעזור לה להיפתח".
"רונן, אתה יכול להיזכר ברגע חזק שבו בחרת להוביל? שלא היית צריך להסביר ולהצדיק?", שאלתי.
"אני זוכר פעם אחת שהגעתי הביתה וראיתי אותה עייפה. לא חיכיתי שהיא תגיד לי מה לעשות אלא פשוט חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה: תני לי לקחת את הילדים עכשיו ופשוט הרגשתי שאני מצליח לפנות אותה מכל העומסים שהייתה בהם", ענה רונן.
"זה באמת היה מדהים, הרגשתי שאני יכולה פשוט להרפות ולהיפתח בלי לבקש או לדרוש ממנו דבר, פתאום באמת היה אפשר להרגיש את תחושת החיבור בינינו".
"המפתח לצאת מההיפוך הוא מודעות והתנסות. רונן, אתה לומד להיות בתנועה זכרית של השפעה והובלה עם בטחון ואת עדי לומדת להיות בתנועה הנקבית של הרפייה ופתיחות.
זה בכלל לא קשור לתפקידים בבית של מי עושה מה או מי מרוויח יותר אלא זו תנועה פנימית של בחירה בכיוון של הרפייה ואז הקשר הזוגי צומח ומתקיימת בו זרימת חיים".
בהשראת גישת הקוטביות הבריאה.