את מאבקיה הפוליטיים והתקשורתיים כולנו מכירים, את חייה הפרטיים הרבה פחות.
חברת הכנסת טלי גוטליב מתארחת באולפן ערוץ 7 לשיחה אישית ורגועה שמדי פעם גם גולשת לפוליטיקה ואתגריה.
גוטליב מספרת על תחושת השליחות המלווה אותה, שליחות שבאה לידי ביטוי אצל נשים רבות בתחומים שונים רבים ומגוונים בהן הן בוחרות להתמקד, להשפיע ולפעול למען הזולת. בזירה הפוליטית, בה היא פועלת, מציינת גוטליב את החשיבות אותה היא רואה בהשבת הז'רגון היהודי שבו ניתן ונכון לציין בגאווה את היותנו יהודים בארץ ישראל, נחלת אבותינו. כאשר מושגים אלה נשחקים ונשכחים, היא אומרת, מגיעים לתפיסות עולם כדוגמת אלה שהביע אהוד ברק בהקלטות שנחשפו לאחרונה, תפיסות עולם המייחלות להתבוללות העם היהודי ואבדן זהותו השורשית והמקורית.
"תומכי טרור בכנסת מנסים לצייר אותי כגזענית, אבל אני אני לא אדם גזעני בכלל. אני אדם שפשוט יודע שהמדינה הזו היא מדינת הלאום היהודי, ארץ ישראל כפי זכותנו הטבעית וההיסטורית. לצד זאת היא גם מדינה שיש בה זכויות לכל אזרחיה, אבל אני מבהירה שאני לא מוכנה לוותר על עקרון הלאום ולא מעניין אותי מה יגידו", אומרת גוטליב ומוסיפה בפנותה ליהודי התפוצות כי "אם מישהו חושב שהוא יכול לברוח מהיהדות שלו, גרמניה הנאצית הגיעה בהגדרת היהדות שלה גם למי שלא יהודי על פי התורה ולא עבר גיור כהלכה, אלא לנכדים של נכדים".
בהמשך דבריה מתייחסת חברת הכנסת גוטליב לתהליך האישי אמוני שעברה כבת למשפחה דתית שלפני כ-14 שנים בחרה לנטוש את דרך המצוות, אם כי להמשיך ולהאמין באל. כיום, היא מציינת, היא מקפידה שלא למחוק דבר ממה שככתבה ופרסמה ברשתות החברתיות בתקופת המשבר האמוני ואינה מתכחשת לדברים שכתבה, דברים שחלקם איומים ונוראים כהגדרתה, וזאת "כדי להראות איזה חור שחור יש בתהליכים של חזרה בשאלה".
גוטליב מרחיבה אודות המהלכים המתוחכמים הכרוכים בתהליכי חילון, כדוגמת התחושה שכעת האדם נאור וחכם בעוד המציאות רחוקה מכך. עוד היא מספרת על התוכנות האבסורדיות הנובעות מהליך ההתנערות הכוללת של מי שנוטשים את הדת בבחירתם להטריף את המטבח ולמעשה לומר להוריהם וקרובי משפחתם שמכאן ואילך לא יוכלו להתארח בביתם.
כיום, היא מספרת, עם התחזקות הקשר האמוני בחייה היא מקפידה לקרוא בכל יום פרקי תהילים ולמצוא בהם מזור לקשיים והאתגרים המלווים אותה, ובהמשך הדברים היא מתארת את מערכת היחסים המורכבת שהיא מקיימת עם קיום המצוות, שמירת שבת, אמונה והקשרים המשפחתיים. "אני לא אומרת את המילה 'חילונית', אני לא אוהבת אותה, היא מציקה לי. אין לאף אחד מונופול על כלום, אבל אני לא יכולה להגיד שאני חילונית ולא יכולה להגיד שאני חוזרת בשאלה כי אין לי שאלות. יש לי הרבה תשובות ושאלות, אז במה אני יוצאת דופן מכל אדם אחר. ההגדרה שלי היא יהודייה וזה פותר את הכל. נוח לי עם ההגדרה הזאת".
גוטליב חולקת את תחושותיה האישיות ביחס שבינה לבין ארץ ישראל ומדגישה כי היא "לא חייבת דין וחשבון שיסביר את העובדה שאני מאמינה בזכותי הטבעית על הארץ הזו. אני לא צריכה להצדיק את זה כל הזמן. לא חייבת, למרות שאפשר להציג סימוכין היסטוריים, מהחלטות האו"ם,י מהמציאות, מהמלחמות", היא אומרת ומוסיפה: "לא לכל דבר אני חייבת תשובה, ולכן אני אומרת אני יהודיה בארץ ישראל וזה טבעי לי. מי שיש לו בעיה עם ההגדרות האלה שישתה מים קרים".
גוטליב גם אינה מוכנה להתנצל מול מי שמאשים אותה או אחרים כמשיחיים. "אני לא רואה במילה הזאת משהו שלילי נכון. אני מאמינה בביאת משיח צדקנו ואני משיחית", היא אומרת ומזכירה את המעמד המרגש בו שרו מחלצי גופתו של רן גואילי הי"ד את שירת 'אני מאמין'. "כל הגוף שלי רעד ממש. אני לא מתכוונת להתנצל. שיתנצל הרצי הלוי על תלישת פץ' משיח מכתפו של חייל".
בסוגיית המאבק עם האיסלאם הרדיקאלי מספרת גוטליב על הרגעים בהם היא תוהה בפני חבר הכנסת הערבים אם בקוראן יש איסור 'לא תרצח', בעוד ביהדות מדובר באיסור קודם אפילו לעשרת הדברות, איסור הכלול בשבע מצוות בני נוח בשל היותו כה בסיסי. "אנחנו צריכים לזנוח את השיח המצטדק. אנחנו צריכים לאחוז מאוד חזק בשיח שמפחיד את העולם מפני האסלאם הרדיקלי. האיסלאם הרדיקלי הוא מסוכן מאין כמותו כי הוא רוצה לאסלם את העולם", היא אומרת ומתארת את התחכום בו פועל האיסלאם המשתלט באופן תודעתי ומעשי על אירופה.
וכאן, בישראל, עולם הרפואה הולך ונכבש בידי המוסלמים בעקבות אפליה מתקנת שבאה על חשבון הציבור היהודי המשרת. בהקשר זה היא מספרת על חלומה הישן להיות רופאה, חלום שיכול היה להתגשם בשל ציוניה הגבוהים, אך לאחר שהתקבלה ללימודי הרפואה עברה ללימודי משפטים כאשר לא שיערה שתהפוך לסנגורית, "הייתה לי שם התמחות איומה ונוראית", היא מודה, ועם זאת הפכה לסנגורית שכירה במשך שנתיים ולאחר מכן הובילה במשך עשרים שנה משרד שפתחה ובו טיפלה בתיקים פליליים כבדים ביותר. שנות העבודה הללו הובילו אותה להיכרות מקרוב של המערכת וליקוייה, ומתוך כך שאיפתה להתמנות לשרת המשפטים, מינוי שהיא יודעת שמפחיד את כל מתנגדיה במחנה השמאל.
בהמשך השיחה איתה מרחיבה ח"כ גוטליב ומספרת על משפחתה ובתה בת ה-14 המוגדרת כאוטיסטית בתפקוד נמוך, על יחס הרחוב אליה ועל האתגר הטיפולי הכרוך בתמיכה בה, מרמת הטיפול הרפואי ועד רמת תחזוק הגוף בהיבטים הבסיסיים ביותר שבו. מתוך כך היא פורסת את משנתה אודות הדרך להתמודד עם קשיים ואתגרים בכלל בחיים, הן שלה והן של אחרים.
לקראת תום השיחה איתה נשאלת גוטליב אודות יעדיה הבאים בזירה הציבורית, והיא משיבה ומדגישה שהדברים תלויים אך ורק בכוח הציבורי שהיא תקבל ממתפקדי הליכוד בפריימריז, על אף שהיא אינה עסוקה בפקידת מתפקדים, אך ככל שכוחה יהיה משמעותי יותר יגבר הסיכוי שהיא תוכל אכן לדרוש את משרת שרת המשפטים בקדנציה הבאה, "וזה משהו שכולם בשמאל רועדים ממנו, וכולם במערכת המשפט רועדים ממנו".
לדבריה אין כל מקום לאזן בין שופטים ליבראליים לשמרנים, אלא לדרוש שכלל השופטים יבינו מספר עקרונות יסוד ובהן שסוגיות מדיניות ופוליטיות אינן שפיטות, שמי שלא נפגע מהחלטת ממשלה לא יוכל להגיש בג"ץ, כפי שקורה כיום על ידי עמותות וארגונים. "אני לא צריכה לעשות דילים. אם לא תתחייב לעקרונות הללו, לא אמנה אותך", אומרת גוטליב המציינת דוגמאות נוספות לכשלי המערכת הפוגעים באזרחי ישראל וביטחונם, כשלים שכשרת משפטים היא מבקשת לטפל בהם ולתקן.