חתן פרס ישראל, מנחם קלמזון, חוזר בראיון לערוץ 7 לרגעים הקשים בהם נלחם יחד עם "צוות קלמנזון" בקיבוץ בארי עד לנפילת אחיו אלחנן הי"ד.
"הגענו לשם בצהריים. היינו צריכים לשקר לחיילים בצירים, המצאנו מספרי יחידות רק כדי לעבור. כשהגענו, ראינו כאוס מוחלט. אלף אזרחים נצורים. אלחנן ניגש לקצין וביקש אישור כניסה. הקצין אמר לו: 'אתה לא נכנס, כוחות נכנסים ונעלמים'. אלחנן ענה לו: 'הבית שם בוער, אנחנו נכנסים'. הקצין אמר: 'בסדר, אבל אם משהו קורה - אתה ברשות עצמך'. ואלחנן השיב: 'עליי'", משחזר קלמנזון.
הוא מתאר את הקושי בשכנוע התושבים שאכן כוח ישראלי בא לחלץ אותם. "הגענו לבית בשלוש לפנות בוקר. פרצתי פנימה דרך החלון וצעקתי 'צה"ל, צה"ל'. אישה מהממ"ד צרחה: 'מי אתה? תדבר שנשמע את העברית שלך!'. היא הייתה בפאניקה. ניסיתי הכל, סיפרתי לה שהייתה שמחת תורה, שעשינו הקפות, שום דבר לא עזר. בסוף צעקתי לה: 'שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד'. באותו רגע הדלת נפתחה. זה היה המפתח היחיד לאמון בתופת הזאת".
בואו לקחת חלק בהנצחתו של אלחנן קלמנזון הי"ד ובחיזוק ההתיישבות
מנחם חוזר בכאב לקרב האחרון של אלחנן. "היינו גמורים מעייפות, 16 שעות בתוך הקיבוץ. אמרתי לאלחנן: 'זה הבית האחרון וסיימנו, הסוללות בפנסים כבר נגמרו'. אלחנן נכנס ראשון. כשיצאנו לתוך הבית החשוך היינו מסונוורים. מחבל עלה מבין הרהיטים בפינה חשוכה. ראיתי רק רשף של נשק. אלחנן חטף צרור, הספיק לצעוק ונפל לידי. השבנו אש, אני נפצעתי, ומשכתי את אלחנן מחוץ לבית. ניסיתי להזעיק עזרה, אבל לא היה אף אחד סביבנו ולא הייתה סוללה בטלפון. נשארנו שם עד שחולצנו".
המחיר ששילמה משפחת קלמנזון הוא כמעט בלתי נתפס. "בשמונה השנים האחרונות איבדנו ארבעה בני משפחה. הרב מיכי מרק שנרצח בכביש 60, שלומי בנו שנהרג בדרך לעבודתו במוסד, אלחנן בבארי, ופדיה הי"ד, הבן של מיכי, שנפל בנמר בעזה שלושה שבועות בלבד אחרי אלחנן. פדיה ראה את אבא שלו נרצח מול העיניים, איבד את אחיו הגדול, ובכל זאת בחר להיות מ"מ בגבעתי. הוא לא ישב איתנו רגע שבעה על אלחנן, הוא יצא ישר לקרב. השיחה האחרונה שלי איתו הייתה בוידאו משטח הכינוס. אמרנו לו שאנחנו מרגישים את הנוכחות שלו מרחוק, שיהיה מרוכז במשימה".
קלמנזון לא חוסך בביקורת על המערכת ועל השיח הציבורי. "היה כאוס, לא רק בחזית. אנחנו ידענו מה קרה ביום ראשון, אבל הקצינים הגיעו רק בחמישי לפנות בוקר. שבעה ימים שמרגישים כמו נצח. לגבי ועדת החקירה - פוליטיקאים לא יכולים לחקור את עצמם. גם הקואליציה וגם האופוזיציה אחראים למה שקרה פה. יש מי שהנהיג פה את המדינה ב-15 השנים האחרונות, והוא אחראי לזה שחמאס נבנתה כמפלצת".
למרות הכעס, הוא נשאר אופטימי לגבי האחדות הישראלית. "סיפרו לנו שהעם מקוטב, אבל החברה הישראלית הוכיחה שהיא לא. בפורום הגבורה פגשתי משפחות חטופים מבארי. אח שלי נהרג כשהוא מגן עליהם. איך אפשר להגיד שיש 'שני צדדים'? אנחנו לא מפקירים חטופים, אבל אנחנו גם זוכרים שמי שרצח את מיכי מרק שוחרר בעסקת שליט. הדם של המשפחה שלי הוא זול? כשמדברים איתם פנים אל פנים, המחיצות נופלות. צריך לתרגם את המושגים - ניצחון זה לא אגו, ניצחון זה שלא יחטפו פה יותר אף אחד".
עבור מנחם, הסיפור לא נגמר בשבעה באוקטובר. הוא רק קיבל תפנית חדשה, אסטרטגית וציונית, תחת הכותרת "בדרך אלחנן".
"אנחנו מרגישים שאלחנן זכה להנצחה מכובדת, אבל הדרך שבה הוא הלך לא התחילה בשבעה באוקטובר. הוא היה שנים רבש"ץ עתניאל, ומשם הוא הבין את המשמעות האסטרטגית של ההתיישבות. הוא הכיר כל רגב אדמה, כל שמורת טבע, והבין שעתניאל לא יכולה להישאר יישוב מבודד המוקף בכפרים עוינים. הוא היה איש מוסד, קצין מצטיין, וגם את המעט שסיפרו לנו על פועלו שם אי אפשר להעביר הלאה. אבל התפיסה שלו הייתה ברורה: איפה שיש יהודים - יש ביטחון. כשאין - יש טרור".
החזון של אלחנן קורם כעת עור וגידים בדמות מהלך רחב להקמת גוש התיישבות חוסם בדרום הר חברון. "הקמנו חגורת ביטחון לעתניאל, כביש שהכפיל את שטח היישוב. משם יצאנו להקמת יישוב שכבר מאכלס משפחות, ואת שכונת 'באר אלחנן'. המטרה היא גוש התיישבות שיחבר בין מיתר ללכיש, שיחצוץ בין יאטה וחברון לבין באר שבע ועומר. כשאני פוגש תושבים בלהבים או בכרמית, אני שואל אותם: 'כשאתם מרימים עיניים אל הגבעות, את מי אתם רוצים לראות שם? אותנו או את דאעש?'. כולם כבר יודעים את התשובה".
קלמנזון מדגיש כי למרות הגיבוי הממשלתי, ההתקדמות בשטח תלויה בתרומות פרטיות. "כדי לפרוץ דרך, להביא קרוואנים ראשונים, להתקין מצלמות וחדרי ביטחון - הצבא לא תמיד שם בשלב הראשון. זה עולה מיליונים. אנחנו מתקרבים לשני מיליון שקלים שגויסו, אבל זה לא מספיק. הפלסטינים, בתוכנית סלאם פיאד, לא מחכים. יש תמונה שלו עם מפה שבה הוא מראה איך הוא הולך לחנוק את עתניאל. אין לנו זמן, זו לא פריבילגיה, זו השרידות שלנו".
את דבריו הוא חותם בקריאה לעם ישראל להצטרף למפעל ההתיישבות לזכר אחיו. "אלחנן חשב בגדול, ואנחנו הולכים בדרכו. זה לא רק בשביל היישוב עתניאל, זה בשביל מדינת ישראל כולה. אל תחכו לעת רצון בינלאומית או ממשלתית. חפשו עכשיו בגוגל 'בדרך אלחנן'. זו האחריות שלי, זה העם שלי, וזו הדרך שלנו לנצח".