אילנית לנסקי, שחקנית, חוזרת בתשובה ואמו של הלל, נער גבעות שנפצע באורח קשה מירי שוטר, מתארחת באולפן ערוץ 7 לשיחה אישית על אמונה, יצירה והתיישבות.
השיחה עם לנסקי נפתחת בדרכה האישית אל האמונה ואל קהילת 'נהורא' שברמת גן, קהילת בעלי תשובה המשמרים את עיסוקיהם הקודמים לצד התחזקות אדוקה בדת.
בעלה של אילנית, ערן, מדריך סיורים ייחודיים בשכונות ואתרים היסטוריים ובהם נווה צדק, נחלאות, ימין משה, זיכרון יעקב ועוד כאשר המוטו הוא חיבור לארץ דרך הומור. במקביל היא, כשחקנית, משתתפת בת בבת ובעונה אחת בעשר הצגות שונות, שתיים מהן הצגות שהיא עצמה כתבה.
על דרכו העצמאית של בנה, הלל, מספרת אילנית ומשחזרת את החופש הגדול בו החליט להתנדב בחווה. ההורים הסכימו בחפץ לב, "אולי אם היינו יודעים מה ההשלכות לא היינו מסכימים", היא אומרת בחיוך. בסוף אותם חודשיים הודיע להם הלל שהוא נשאר בחווה ולא חוזר לישיבה ברמת גן, שם למד. "מה לא עשינו... בכינו, התחננו, הבטחנו, איימנו, כלום לא עזר. הוא אמר אני לא חוזר ללמוד תורה כשהערבים לוקחים לנו את ארץ ישראל מתחת לידיים".
במשך שמונה חודשים התנדב הלל באחת החוות בשומרון, התוודע לעבודה בחווה כשחלומו הגדול הוא להקים חווה משלו כשיגדל. הרעיון היה להשלים את העבודה בחווה ומשם להמשיך הלאה לגבעה נוספת. לנסקי נזכרת בימיה כנערה, כשחשבה שאחרי דור ייבוש הביצות לא נותר עוד הרבה מה לעשות בארץ ישראל, "עד שבא הילד הזה והסביר לי שהעבודה שלנו לא תמה".
הלל כבר רכש טנדר וטרקטור לעבודות החווה כאשר באחת ההפגנות בפונדוק לאחר פיגוע רצחני ולפני כוונה לשחרר מחבלים, ניסה להרחיק ילד שהתעמת עם שוטר, השוטר הרים את האקדח, ירה מעט בגובה, אך בשל גובהו נפגע הלל מכדור סמוך לעצם הבריח.
הלל היה בטוח שלא ישרוד את הירייה וכבר אמר 'שמע ישראל' לאחר שמלמל לחבריו 'תעלו לחומש, תעלו לחומש'. כשהתעורר וחזר להכרה סיפר שהיה בטוח שלא יחיה. "זה כאב, אבל זו גם שמחה גדולה כי זכינו בו", אומרת אילנית ומספרת על ארבעים דקות של דימום מחמישה פתחים שנפערו בגבו של הלל, אחד מהם בעמוד השדרה, מה שעדיין מונע ממנו ללכת.
"ארץ ישראל, שהוא כל כך אהב והשקיע בה, ממש עצרה לו את הדם ושמרה עליו שלא ימות", היא אומרת ומספרת על קריאותיה בבית החולים לארץ ישראל שתשמור עליה, בעוד הצוותים הרפואיים יוצאים ואומרים שאינם יודעים מה יהיה והיא מתעקשת ש"ברור שהוא יחיה".
כיום הלל מתנייד עדיין בכיסא גלגלים, "אבל הוא מתכוון לעלות לחווה", אומרת אילנית ומספרת על חבר שלקח אותו לטיפול בבית הלוחם על אף שהוא לא נפגע מלחמה או טרור, "ובגלל ששוטר יהודי ירה בו לקח גם זמן עד שנתנו לנו ביטוח לאומי", היא אומרת ומספרת על ועדת החריגים שקיבלה אותו לפעילות בבית הלוחם, כולל תחרויות ספורט שהוא כבר משתתף בהן בנבחרת הספורטאים על כיסאות גלגלים.
לקראת תום השיחה חולקת אילנית לנסקי את תחושותיה ויחסה לנוער הגבעות המוכפש כל כך על אף שכל עולמם ממוקד בשמירה על ארץ ישראל ועשיה למען העם והזולת. "הוא היה בא והייתי רואה שהוא לא התקלח, לא אכל, בקושי ישן, העיניים שלו טרוטות, אבל רואים שיש לו שמחה בלב מזה שהוא שומר על ארץ ישראל הקדושה, וזה לא רק הלל שלנו. זה כל הילדים האלה. את אנשי הישוב הישן העריצו, ואותם...".