הסופרת אילה דקל מוציאה לאור ספר חדש בשם "לוחמות", המביא את סיפוריהן של לוחמות צה"ל שפעלו במהלך מלחמת השבעה באוקטובר.
בראיון לערוץ 7 סיפרה על תהליך הכתיבה ועל הדמויות המרכזיות שפגשה, ועל הבחירה להמשיך גם כאשר נאמר להן לעצור.
"כשהתחלתי לראיין לוחמות, לספר לוחמות, גיליתי שכל אחת מהן הייתה צריכה להמשיך גם אחרי שהיא שמעה לא".
כדוגמה ציינה את סרן קרני גז, שבחמישה באוקטובר ביקשה למלא את הטנק שלה בדלק שיהיה מוכן לפעילות מבצעית, ואמרו לה שאין צורך. למרות זאת, היא החליטה למלא את הטנק, והטנק הזה, לדבריה, "הוא זה שגומע מרחקים ומציל אלפי אנשים, אלפי אנשים. בשבעה באוקטובר".
מקרה נוסף שתיארה הוא של סגן ד"ר ע', שהגיעה לשדה הקרב כרופאה קרבית. במהלך אירוע רב נפגעים נאמר לה על אחד הלוחמים שאין טעם לגשת אליו, אך היא החליטה לעבור פצוע אחר פצוע, וגם אותו לוחם, "שאמרו לה שזה אבוד, הוא בעצם כבר חזר לתפקיד.וחזר ליחידה לשרת".
דקל סיפרה כי הופתעה לגלות את מספרן הגבוה של לוחמות דתיות ודתל"שיות שלמדו במערכת החינוך הממלכתי-דתי. לדבריה, כאשר שאלה לוחמות מדוע בחרו להתגייס ללוחמה, גילתה הבדלים בין בוגרות החינוך הממלכתי לבין בוגרות החינוך הדתי.
לדבריה, "מי שגדלו בבתים חילוניים ומסורתיים, דיברו על להמשיך את השרשרת הציונית כמו סבא. כמו אבא, להמשיך את הסיפור הציוני ישראלי המשפחתי. ומי שגדלו במערכת החינוך הדתית, דיברו שפה אחרת, ואמרו שהערך שעליו הם גדלו כל הזמן, הערך הכי משמעותי, ההגנה על המדינה. ופתאום באיזשהו שלב הם גילו שבעצם זה רק הגברים. אבל אם זה הערך הכי חשוב, למה העובדה היותה אישה צריכה למנוע את זה?".
בהתייחסה לשיח הציבורי על חוק הגיוס ושילוב נשים דתיות בצה"ל, סיפרה על מפגש עם גדוד מילואים שבו שירתו לוחמות לצד לוחמים דתיים ואף חרדים. אחד מהם אמר לה, "בשבעה באוקטובר הבנתי שכל בן אדם צריך לתרום למען המדינה. ואנחנו מסתדרים גם ביחד".
היא הוסיפה כי גם לוחמות דתיות מוצאות את דרכן לשלב בין אמונתן לשירות בצבאי, וסיפרה על פרמדיקית דתייה שמשרתת בנמר ושומרת על אורח חייה. לדבריה, "אני אגיד על עצמי שגם אני כבחורה דתייה,התגייסתי הייתה לי חצאית ארוכה, שמרתי נגיעה, ואפשר לעשות את הדבר הזה, צריך לרצות".
מבלי לעשות ספוילר, הספר מסתיים בסיפור על היציאה מלבנון, מנקודת מבטה של לוחמת מ"פ באיסוף קרבי שגדלה בבית דתי. היא מתארת כיצד ישבו יחד על ההאמר, חילונים, דתיים וחרדים, והחלה לזמזם זמירות שבת.
לדבריה, הם חצו את הגבול כשהם שרים יחד את הפיוט ידיד נפש, "כשהם שרים ביחד כולם את הפיוט ידיד נפש, רגע מתוק שהלוואי וכל עם ישראל היה רואה אותו".