פרשת הרוגלות חושפת שוב כיצד פועלת "השיטה". לאחר שמתברר כי "יקירי המערכת" פעלו בניגוד לחוק, מקבלים הם מיד את הגנת מערך היועמ"שית בשיתוף עם שופטי בג"ץ האקטיביסטיים בראשות השופט עמית.
רוגלה היא כלי פריצה פולשני המשתלט על מכשירים סלולריים ללא צורך בפעולה מצד המשתמש. הכלי מסוגל לשאוב הודעות מוצפנות, תמונות, רשימות אנשי קשר ומיקומי GPS, ואף להפוך את המכשיר למכשיר הקלטה מרחוק.
זוהי חדירה ופגיעה למקום הכי פרטי ואינטימי של כל אחד מאיתנו, לסלולאר הפרטי שלנו, והפיכתו לסוג של סוכן סמוי המשרת את מערכת האכיפה, כל זאת בלי ידיעתנו והסכמתנו ובלא שיש סיבה אמיתית לכך.
השימוש בטכנולוגיה זו ללא חקיקה מפורשת מהווה רצף של עבירות פליליות חמורות וחריגה בוטה מעקרון החוקיות ופגיעה בזכויות האדם.
דוח מבקר המדינה שפורסם בינואר 2026 חשף את ממדי ההפקרות. המשטרה החזיקה ב-50 טרה-בייט של מידע שנאגר בניגוד לחוק, וביצעה למעלה מ-1,000 התקנות של כלי פריצה על מכשירי קצה. המבקר מצא כי ב-40% מהמקרים נאסף מידע עודף שהמשטרה ידעה כי חל איסור לאוספו. המשטרה הכינה כ-14,000 בקשות לצווים, ובתי המשפט אישרו 12,937 צווים. מעל 92% מהבקשות אושרו על ידי בית המשפט, שמסתבר ששימש כחותמת גומי.
חשוב להדגיש כי הפגיעה בפרטיות אינה נושא של ימין או שמאל, אלא דבר אלמנטרי של חברה חופשית ובעיקר דמוקרטית.
תחקיר "כלכליסט" שנעשה בתחילת 2022 על ידי תומר גנון והנתונים שנחשפו לאחר מכן הצביעו על חדירה למכשיריהם של עיתונאים, של אנשי עסקים, של אישי ציבור בכירים וביניהם מנכ"לי משרדי ממשלה. שימוש ברוגלות נעשה גם בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה, כולל ליועצי התקשורת שלו, טופז לוק ויונתן אוריך, וככל הנראה גם כנגד נתן אשל.
ההשלכות של התנהלות זו ניכרות בתיקים המשפטיים הרגישים ביותר. עדותו של תנ"צ יואב תלם, סגן ראש אגף החקירות, בתיק 4000 סיפקה הודאה נדירה ומזעזעת לפיה: "חלק מהפעלת הרוגלות היה בניגוד לחוק".
כך גם במקרה של שלמה פילבר, עד המדינה בתיק 4000, בו התברר כי המשטרה שאבה מידע בניגוד לצו השיפוטי והחזיקה ברשימת אנשי הקשר שלו ובהודעות עבר. במשפט רצח האחים אבו-חוסיין שהתנהל בבימ"ש מחוזי בחיפה הורה פרקליט המדינה עמית איסמן על משיכת ראיות שהמשטרה השיגה "שלא כדין". בבדיקה התגלה שהראיות נמשכו באמצעות שימוש בתוכנות רוגלה, תוך חריגה מצו בית המשפט. ממצאים אלו מוכיחים כי השימוש הבלתי חוקי ברוגלות זיהם חקירות פליליות ופגע בטוהר ההליך השיפוטי.
וכך במקום להבטיח שקיפות ובירור האמת בנושא הפרטיות החשוב והרגיש כל כך לכולנו, מתברר כיצד עובדת "השיטה".
היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ גם יחד, בתיאום מלא, מובילים קו של טיוח והשתקה, ממש באותה "שיטה" בה טופלה פרשת הפצ"רית.
בתחילה הוקמה ועדה בראשות המשנה ליועמ"שית, עו"ד עמית מררי, כדי לבחון האם משטרת ישראל עשתה שימוש ברוגלות (דוגמת "פגסוס") נגד אזרחים ללא צו שיפוטי.
מסקנותיה, שמזכירים מאד את ממצאי הבדיקה בעניין הפצ"רית, העלו כי: "לא נמצאו אינדיקציות לכך שהמשטרה הדביקה מכשירי טלפון ללא צו שיפוטי".
דא עקא, מתוך עדויות שזרמו מתיקי בתי המשפט התברר שהחריגות היו עמוקות ושיטתיות יותר ממה שתואר בדו"ח, ובשל כך הוקמה ועדת בדיקה בראשות השופט דרורי בה היו חברים גם עו"ד ענבל רובינשטיין ושלום בן-חנן.
ו"השיטה" נכנסה לפעולה.
ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן ועוד 9 עו"ד עותרים לבג"ץ כדי שיורה לוועדה להימנע לחלוטין מעיסוק בתיקים פליליים שמתנהלים בבית המשפט, כשברור שכוונתם למנוע גילויים של השתלת רוגלות בכלל, ואצל עדים בתיקי נתניהו בפרט.
וכאן בג"ץ נכנס לפעולה כחלק מ"השיטה" ונותן צו על תנאי בו הוא מבקש את תגובת המדינה באמצעות היועמ"שית, מה שבינתיים שיתק את עבודת הוועדה.
וכאן היועמ"שית בהרב-מיארה מצטרפת גם היא ל"שיטה", ובמשך שנתיים וחצי גוררת רגליים בבג"ץ עם לא פחות מ-23 בקשות דחייה למתן תגובה.
ובג"ץ, בהיותו כאמור חלק מ"השיטה", בהרכב אקטיביסטי אותו הרכיב השופט יצחק עמית, בתוקף סמכותו כנשיא, יחד עם עופר גרוסקופף וחאלד כבוב, קיבלו את כל בקשות הדחייה, וגרמו לכך שבכל אותה תקופה הוועדה לא יכלה לחקור מאומה.
ולבסוף לצורך השלמת המהלך, כחלק מ"השיטה", מציע בג"ץ כי הוועדה "תתאם" את חקירותיה עם היועמ"שית, גוף שגם אותו הוועדה אמורה לחקור.
וכך "השיטה" נצחה והצליחה במשימתה.
ועדת דרורי הודיעה על התפטרותה תוך שיו"ר הועדה השופט דרורי אומר: "אני מרים ידיים... ואולם על אזרחי מדינת ישראל לדעת כי הפרטיות שלהם נפגעת, עלולה להיפגע ותמשיך להיפגע".
וכך "השיטה" - שיתוף פעולה בין העותרת, היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ, שוב מגנה על "יקירי המערכת" בפרקליטות, במשטרה ובלשכת היועמ"ש, מפני חשיפה פלילית ואחריות אישית, תוך הפקרות זכויות האזרח וחקר האמת, ממש כמו בחקירת הפצ"רית בה "השיטה" פעלה בדיוק באותה שיטה.
ואנו חובתנו לומר "רואים לכם". עד כאן ולא עוד!
הכותב הוא חבר לשכת עורכי הדין בישראל