על המתרחש בעזה שמעבר לקו הצהוב שוחחנו עם ד"ר עדי שוורץ, חוקר הזירה הפלשתינית במכון משגב לביטחון לאומי. האם השקט היחסי מלמד על הפנמת המסרים הישראליים או על היערכות והתחמשות לקראת העתיד.
כבר בפתח דבריו מדגיש ד"ר שוורץ כי בפועל "אין באמת שקט. גם בימים האלה אנחנו שומעים על כמה מחבלים שיוצאים כאן או מחבלים אחרים שמתקרבים לקו הצהוב שם. השקט הוא לא באמת שקט. השטח רוחש פעילות", הוא מדגיש וקובע כי המוטיבציות והאידיאולוגיות בעזה לא השתנו, ובכך למעשה מתחיל האירוע הרלוונטי למתרחש כעת ברצועת עזה.
"לא ראינו התפכחות או מחשבה שהשבעה באוקטבור היה טעות או שהמאבק בציונות היה טעות. אין לזה זכר. אנחנו שומעים את ההיפך, אנחנו שומעים אותם אומרים שהם ישמרו על הנשק שלהם, שהמבאק שלהם צודק ושהשבעה באוקטובר היה עבורם אירוע חשוב וטוב. כאשר זו המוטיבציה גם השקט שרואים הוא שקט מדומה שנועד להתארגנות".
"בוודאי עזה ספגה חבטה מבחינת התשתית האנושית והיא נפגעה, ולכן הזמן הזה הוא הנכון מבחינתם להשגת שליטה אפקטיבית באוכלוסיה, לאיסוף נשק ותחמושת, להברחות מכל הסוגים, ברחפנים ובמשאיות בעזרתם של ישראלים שלצערינו ממשיכים להבריח. לכן בכל התקופה הזו לא הייתי מתרשם משהשקט כמשהו לטווח ארוך אלא כשקט שמטרתו היא התארגנות והתחמשות מחדש. אין לחמאס שום כוונה להתפרק מהנשק. הם אומרים את זה בכל שני וחמישי. זה שקט עד הרגע שהוא יופר".
אם כן, כיצד קורה שנשיא ארה"ב עודו מדבר על פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה? "הכל עניין של אינטרסים", אומר ד"ר שוורץ ומציין כי עד כה לא שמענו מחמאס דבר שלא נאמר על ידו בעבר ומשום כך אין כאן עניין של הונאה, ואף על פי כן תקוותו של טראמפ היא שיעלה בידי קטאר וטורקיה להפעיל על חמאס את השפעתן ולהביא עבורו את הסחורה המקווה. "היחידים שיש להם באמת אינטרס שחמאס יתפרק מנשקו ועזה תהיה שלווה הם אנחנו. ברור שיש אינטרס גלובלי לשקט בעזה, אבל מי שנרצח, נאנס, נחטף ונשרף בשבעה באוקטובר היא ישראל".
להערכתו ולהבנתו של ד"ר שוורץ ראש הממשלה נתניהו וטראמפ סינדלו את עצמם באופן דרמטי כאשר שבו וקבעו שלא ייסוגו מהדרישה לפירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו, אמירה שממנה לא חזרו מאז נאמרה לראשונה. הסינדול הזה מציב אותם במקום בו לא יוכלו לוותר על הדרישה. "המחיר הפוליטי שנתניהו עשוי לשלם על התחמקות מכך יהיה דרמטי. נתניהו יהיה חייב לעשות את זה".
במציאות הזו סבור שוורץ כי קיים בהחלט תסריט בו חמאס יכריז על נכונות להתפרק מנשקו, אך יטען שמדובר בתהליך ארוך ושקשה יהיה לו להגיע לכלל כלי הנשק שברצועה וכיוצא באלה, מהלך שאינו אלא הצגה, אבל בסופו במקום למסור חמישים אלף כלי נשק ימסור רק 5000 או 10,000 כלי נשק וגם אותם יבהיר שיהיה מוכן למסור רק לרש"פ או לקטאר.
ד"ר שוורץ מזכיר בדבריו כי עד כה פורקו רק עשרים אחוז מהמנהרות בעזה ובידי חמאס סוגים רבים ומגוונים של כלי נשק ואמל"ח, מטילים ורקטות ועד רחפנים ואקדחים. "את כל המימון שהוא קיבל בעשורים האחרונים חמאס הפנה למשימה הזו. חמאס לא רוצה להתפרק מנשק, זו תהיה התאבדות מצידו, ולקטאר וטוריקה יש אינטרס לשחק משחק של איסוף נשק חלקי. כאן תיבחן העמידות הישראלית. זה המבחן הגדול. אין סיכוי שחמאס יתפרק מרצונו מנשק".
על רקע דבריו אלה שאלנו את ד"ר שוורץ אם ברגע בו יהיה ברור שאין מנוס מפעולה צבאית ישראלית שתביא לפירוק חמאס מנשקו, החברה הישראלית תדע להעניק לגיטימציה ציבורית למהלך שכזה, מתוך הבנה שאין ברירה, על אף המחיר הכבד הצפוי למבצע צבאי שכזה הכולל כניסה למבנים ולמנהרות על מנת לשלוף מהם את האמל"ח.
"אני מקווה שלא נחזור לשישה באוקטובר ולא נספר סיפורים", אומר ד"ר שוורץ ומזכיר את האדישות שבה התקבלה הידיעה על מחבלים חמושים בנשק ארוך שמסתובבים מרחק קילומטרים בודדים מכפר סבא ונתניה, ואת העבודה שאיש לא הופך עולמות על אף ההבנה שתרחיש השבעה באוקטובר ביהודה ושומרון אינו רחוק כל כך, "ובכל זאת אני רוצה לקוות ולהאמין שהחברה הישראלית למדה משהו".
ועם זאת, ישראל נכנסת לשנת בחירות ומנהיגים אינם חפצים להגיע ליום הבוחר בעת מלחמה, ושוורץ מזכיר כי יש לעובדה זו גם פן הפוך שכן "גם לבוא לציבור כשחמאס עדיין על הרגליים זה לא יהיה דבר קל. ראש הממשלה והממשלה כולה העמידו סטנדרטים שיהיה מחיר פוליטי גבוה אם לא יצליחו לממש אותם".