לפני כשבועיים סער המגזר לנוכח ביטול השתתפותה של נועה מבורך מארגון שותפות לשירות ב"כנס מנהלים של הציונות הדתית".
לצערי - אני לא הופתעתי.
מאז תחילת שנת הלימודים התשפ"ו זכיתי לדבר עם תלמידים ותלמידות במעל 60 מכינות קדם צבאיות וש"ש בכל חלקי הארץ. כ 30 מכינות נוספות הזמינו אותי ובעז"ה אגיע גם אליהן.
מכל המכינות האלה יש רק אחת שנוכל להגדיר אותה "ישיבתית".
בשלב מסוים הבנתי שלא מדובר בעניין מקרי ומיוזמתי בדקתי עם מספר מכינות ישיבתיות האם ירצו שאגיע לדבר עם התלמידים. התשובה שקיבלתי היתה שזה "פחות מתאים". למי שאולי תוהה שמא באותן מכינות פשוט לא מזמינים פוליטיקאים, אנא הסירו דאגה מלבכם. מידיעה אני אומר שפוליטיקאים מהקואליציה מוזמנים גם מוזמנים.
בעוד במכינות המעורבות והחילוניות מתקיים שיח עם כל קשת הדעות הפוליטיות והמרצים המגיעים אליהן מציגים בפני התלמידים קשת רחבה של עמדות, מסתבר שיש מכינות בהן חוששים לחשוף את התלמידים למי שמציג עמדה שונה מהקו של רבני המכינה.
האם זו רפורמת הכשרות שניסיתי לקדם עת הייתי שר הדתות (בתמיכת רבנים גדולים וחשובים)? או אולי השינויים המבניים שניסיתי להכניס במערך הגיור בתמיכת הרבנים מדן, רא"ם הכהן ובליווי צמוד של הרב דרוקמן זצ"ל? אולי בכלל זו הפעילות שלי לשבירת תקרת הזכוכית לנשים בשירותי הדת, כולל בניית מסלול מבחני הלכה לנשים בחסות משרד הדתות?
כל ראשי המכינות הנ"ל יודעים היטב שבכל פעולותי במשרד הדתות לא זזתי מילימטר בלי תמיכה איתנה של רבנים חשובים.
האם ההדרה הזו נובעת מחברותי בממשלה הקודמת? יהיה זה אירוני, שהרי עובדה ידועה היא שנתניהו פעל ככל יכולתו, בתמיכה רחבה של אנשי ציבור ותקשורת ימניים, להקים ממשלה בתמיכת מנסור עבאס ורק לאחר שנכשל נאלצנו לפעול כשפעלנו.
הסוגייה שאני מעלה כאן אינה אישית. מאז כניסתי לפוליטיקה התרגלתי להסתדר עם עלבונות גדולים יותר. מדובר בעניין עקרוני.
איך אפשר לדבר על אהבת ישראל והצורך באחדות עם ישראל כאשר בו בזמן אתה מחרים מישהו שמייצג אחוז משמעותי של ההורים ששולחים את ילדיהם למכינות הללו?
וגם אם זה לא המצב, ממתי חוסמים את התלמידים מהקשבה לעמדות אחרות?
לפני כשבוע ראינו כולנו את הרב יובל שרלו בגדולתו עת הודה בטעותו והזמין את הרב אברהם זרביב, רב חשוב ודיין בבית הדין הרבני בתל אביב לדבר בישיבת אורות שאול.
הלוואי ונלמד כולנו מהרב שרלו ולא נחסום את בתי המדרש שלנו זה מזה. ועד שזה יקרה, אז כן, כשהודיעו לנועה מבורך לעשות "אחורה פנה" ולחזור לביתה - אני לא הופתעתי.