קשה היה לפספס את זעקות השבר שנשמעו השבוע, שוב, בעקבות פתיחת האפשרות לנשים להירשם לבחינות הרבנות. כותרות המבשרות על "חילול הקודש" ו"חורבן הבית" מילאו את דפי העיתונות המגזרית, תוך קביעה שאנחנו "כפסע" ממדינה חילונית.
כשמקלפים את שכבות הרטוריקה המתלהמת מתברר שאין שום קשר בין פסק הדין לפסיקת הלכה. הטעות הבסיסית של המבקרים, ובהם גם הרב רועי אמגר בטורו השבוע, היא הניסיון לצייר את בג"ץ כמי שמבקש לקחת סמכות לא לו על קדושי ישראל, בעוד שבפועל, בג"ץ בסך הכל ניסה לפתור את הבעיות שיצרו הפוליטיקאים הדתיים עצמם.
בואו נדבר עובדות. במשך עשורים, מבחני הרבנות היו עניין הלכתי בעיקרו. אדם למד, נבחן ואז קיבל תעודת כושר, תעודה שאפשרה לו להתמנות לתפקיד רבני (קהילתי או ממסדי). כשכך היו הדברים, לא דמיינו לעתור לבג"ץ בבקשה לכפות על הרבנות למנות, בפועל, נשים לתפקידים רבניים.
אבל אז דברים התחילו להשתנות. השינוי הדרמטי התרחש בעשור האחרון, כאשר גורמים פוליטיים, דתיים וחרדים, עמלו קשות כדי להפוך את המבחנים הללו ל"שווה כסף" בעולם התעסוקה. הפוליטיקאים האלה דרשו, וקיבלו, הכרה לפיה שישה מבחני רבנות הם שווי ערך לתואר ראשון לצורך מכרזים בשירות המדינה, גמולי השתלמות ודרגות שכר. למעשה, הם לא הסתפקו בזה, וישנם היום מכרזים שבמקום תואר ראשון מסתפקים בשלושה מבחני רבנות בלבד (לצד מספר שנות לימוד בישיבה).
ברגע הזה מבחני הרבנות פשטו את בגדי הקודש ולבשו בגדי עבודה. הם הפכו לכלי כלכלי-אזרחי לכל דבר. מי שהפך את התורה לקרדום לחפור בה במובן הפשוט ביותר, הם דווקא אלו שמתלוננים היום על התערבות בג"ץ. אי אפשר ליהנות מהטבות של המערכת האזרחית, אך לסרב לכללי היסוד שלה, ובראשם השוויון.
בג"ץ לא כפה על הרבנות הראשית לשנות פסיק אחד בפסיקת ההלכה שלה והוא גם לא קובע מי יכול לשמש כרב או כדיין. בג"ץ אומר דבר פשוט בהרבה - אם המדינה החליטה שמי שעובר מבחן על הלכות שבת או נידה זכאי לתוספת שכר או ליתרון במכרז ממשלתי, הזכות הזו חייבת להיות נגישה לכל אזרח ואזרחית.
כאשר אישה דתייה, שלמדה תורה ברמה גבוהה לא פחות מגברים, מבקשת להיבחן כדי לקבל את אותן זכויות אזרחיות שמגיעות לה, חסימתה היא עוול מוסרי ומשפטי. הטענה שזו "התערבות בהלכה" היא זריית חול בעיניים, הנציגים פוליטיים שרצו לנצל את הממסד הדתי לצרכיהם הפוליטיים והמפלגתיים בסך הכול נאלצו להבין שיש גבול.
לא זה המקום לפתוח את הדיון על מעמדה הדתי של הרבנות הראשית, גוף לא מייצג שנבחר על ידי קבוצה קטנה שרבים ממנה כלל לא שומרים תורה ומצוות, אך צריך להבהיר שהזעקות הנוכחיות הן לא הגנה על התורה, אלא ניסיון להמשיך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כל מי שחפץ בחיזוק מעמדה התורני והרוחני של הרבנות חייב לנתק אותה ממנגנוני הפוליטיקה והשררה. כל עוד מתעקשים שהמבחנים יהיו שווים כסף חייבים לקבל את העובדה שהכסף הזה שייך לכולם.
הכותב הוא מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון עתים שייצג את ההנשים העותרות.