זה קרה ב-י"ח בתמוז תשפ"ה, בלב ג'בליה. פיצוץ עז הרעיד את הטנק של סמל שלמה יקיר שרם ז"ל, והכלי המשוריין הפך לכבשן בוער. במשך שעות ארוכות לא ניתן היה להתקרב לטנק, והחשש הכבד מכל ריחף באוויר.
כשהצליחו לבסוף לגרור את הטנק חזרה לישראל, נדהמו אנשי הרבנות הצבאית לגלות: גופו של שלומי הי"ד נותר שלם. כאילו הנשמה הטהורה שלו, שביקשה רק "לדבוק בהשם" ו"לנצח את הגאווה", שמרה על גופו מפני הלהבות.
שלומי שרם הי"ד השאיר אחריו משפחה כאובה ומיוסרת. הוריו, שאול והינדי, אחותו הגדולה מיטל, ואחיו הקטנים מתן ולהב. כעת הם, יחד חבריו והמכינה בעצמונה בה למד, הם מקימים ישיבה חדשה לזכרו בעוטף עזה. לא רחוק מהמקום בו מסר את נשמתו למען המשכיות עם ישראל.
עזרו כעת להוריו של שלומי הי"ד להנציח את זכרו >>>
שלומי לא היה רק לוחם; הוא היה עובד ה' בכל רמ"ח איבריו. שעות ספורות לפני שנכנס לעזה, הוא לא חיפש מנוחה או הכנה גופנית, הוא רץ לבית המדרש במכינה בעצמונה. התיישב מול הגמרא, שקע כמה שעות בלימוד תורה, ורק אז יצא לקרב האחרון שלו. באחד הפתקים שמצאה אמו לאחר השבעה, כתב שלומי כי "רק באמצעות עמל התורה הנפש מזדקקת ויכולה להגיע לייעודה האמיתי".
בבית, שלומי היה הכל. הוא היה העוגן שאסף את כולם בחיוכו המאיר, ומי שהתמסר בלב ונפש לאחיו הקטן שעל הרצף. גם כשהיה חוזר עייף מהחזית, מעולם לא ויתר על זמן איכות איתו, משחק ומשקיע בו כאילו אין מלחמה בעולם. בפתק שנמצא בכיסו ושרד את להבות הטנק, כתב שלומי הי"ד את מה שחי בכל רגע: "מסירות נפש - זה שאתה נותן מהכוח ומהלב שלך למען מישהו אחר, מדי יום ביומו".
קחו עכשיו חלק בהקמת הישיבה לזכרו של שלומי שרם הי"ד >>>
הכאב על לכתו של שלומי הוא בלתי נתפס, אך הצוואה שלו ברורה: "להפוך מאדם פרטי לאדם של שליחות". זה מה ששלומי ראה בלימודים במכינה. לא רק צבירת ידע, אלא שינוי מקצה לקצה של האישיות.
בישיבה החדשה שתוקם בעז"ה בשנה הבאה לזכרו בעוטף עזה, ימשיכו עשרות תלמידים את הניגון של שלומי - ניגון של תורה עמוקה, חסד שקט וענווה אינסופית. כל דף גמרא שיילמד יהיה לעילוי נשמתו הטהורה של הלוחם שאהב את התורה ואת עם ישראל יותר מכל.
עזרו להוריו של שלומי הי"ד להנציח את דמותו המאירה שנפלה על קידוש ה' בלב עזה, וקחו חלק בהקמת הישיבה החדשה לזכרו.
כאן מצטרפים לשותפות בהקמת הישיבה לזכרו של שלומי שרם הי"ד >>>
