אסור להיכנס לאופוריה: תוכנית המדינה הפלסטינית רחוקה מליפול

במבט מהאויר לבטח זה היה נראה כמו קן נמלים. ראש הכפר סינג'יל בבנימין עמד כמנצח על כלי הצמ"ה הרבים שעבדו ללא הפסקה כשחיוך רחב מרוח על פניו.

באגרים, שופלים וכלים נוספים לסלילה מהירה של דרכי עפר, פעלו זה לצד זה כדי להבטיח תוצאות מהירות ככל הניתן.

דרומה ומערבה, קילומטרים ארוכים נכבשו תחת כפות הדחפורים שהתקדמו בכל יום להר נוסף והפכו את השטחים שבשליטת הכפר לאימפריה של ממש. לפועלים היה ברור: הכביש הוא רק הצעד הראשון שיאפשר גישה ערבית קלה למרחב החדש, אחריו כבר יגיעו במהירות התשתיות והבתים.

"כל מטר שאנו מתקדמים כאן מבטיח שנישאר נטועים עמוק באדמה הזאת", אמר בסיפוק ראש הכפר - שהודיע כבר למחרת על פרויקט פריצת דרכים נוסף במימון זר שנחתם על ידו.

יומיים לאחר מכן תיעד תושב שנסע על כביש 60 את מה שהתרחש מצידו השני של הציר. על הרכס הגבוה, מכיוון הכפר מזרעה א-שרקיה השוכן ממול לסינג'יל עמלו דחפורים ערבים על הכשרת מגרשים חדשים. "יש משהו לעשות נגד זה?" שאל בדאגה באחת מקבוצות הווטסאפ האזוריות. החשש שהביע התושב לא התבסס על פחד בלתי מוסבר.

רק לפני שנה וחצי התרחש מאותו מקום ממש פיגוע צליפה בו נפצעה לוחמת מג"ב. מחבל שהתמקם בעמדה מאולתרת הצליח להכניס את הלוחמת בין כוונות, וביצע ירי מדויק לעברה ממרחק של 800 מטרים. רק בנס זה נגמר בפציעה קלה יחסית. לתושבי האזור זה היה ברור: אחרי שהבתים הערבים יעמדו על תילם, המחבלים הבאים לא יצטרכו אפילו לאלתר עמדה. הירי הבא על הרכבים בכביש 60 יתבצע פשוט מתוך החלון.

באותן שעות בדיוק עבדו שורה של כלים כבדים בצידו המזרחי של הכפר דיר דבוואן הסמוך לישוב מכמש בבנימין. הכפר ששכן בעבר הרחק בעומק השטח, התרחב בשנים האחרונות בצעדי ענק לעבר כביש אלון. 700 מטרים בלבד מהכביש תועדו לאור יום משאיות בטון יוצקות חומה למבנה חדש שהוקם באותם רגעים. משאבת הבטון עמדה באוויר, מתנשאת באיום על הגבעה שמעל הציר. משאית רוקנה את תכולתה ומיד הגיעה אחרת תחתיה. ניכר היה שהערבים נחושים לסיים את הפרויקט בהקדם האפשרי.

רועי הצאן של החווה הסמוכה היו הדבר היחיד שחצץ בין הבנייה הערבית למכוניות היהודיות שנסעו בציר. גורמי אכיפה כלשהם לא נצפו באופק.

מחזה דומה תועד בתחילת השבוע הנוכחי ברכס סלע בשומרון, מרחק נגיעה מכביש גלעד. עשרה פועלים ערבים, משאבת בטון ומשאיות שהתחלפו בזו אחר זו יצקו במרץ קומה שלישית לבניין רב קומות שצופה על הציר. במקרה הזה, עתיד לחלוש הבניין לא רק על הרכבים האזרחיים בציר, אלא גם על כביש הגישה למוצב הסלע שעובר 200 מטרים בלבד ממנו.

ואם כבר השתעממנו מבנייה "רגילה", פרסמו במקביל בכפר סעיר במזרח גוש עציון תיעוד של באגר שהחל להכשיר קרקע עליה עתיד להיבנות מסגד חדש בשכונה הצפונית. השכונה שמכונה בפי ערביי הכפר בשם "חמרוש", מהווה מעוז קדמי של הכפר וצופה על כביש הגישה לישובי גוש אספר. לפני חודשים ספורים עברה במקום שיירה של כוחות וכלי הרס, אך זו הייתה בדרכה לגבעת מעלה תדהר הסמוכה וחלפה מבלי לעצור בבתים הערבים שנבנו לאחרונה.

זוהי רק רשימה קטנה מאוד, טיפה בים, ממה שהצליחו להזיז מתחילת החודש זרועות התמנון של הרשות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. היעדר המענה המערכתי כנגד ההשתוללות הפראית הזאת, לא נבע הפעם מההפקרות הרגילה שאנו מכירים. זו, יש לציין, דווקא משתנה לטובה מיום ליום מאז נכנס השר סמוטריץ' לתפקידו, גם אם עדיין רחוקה מלהיעלם. יותר הריסות של מבנים בלתי חוקיים בשטחי C, תקצוב של סיירי קרקעות מטעם המועצות האזוריות שמסכלים פלישות חדשות ואישור של חוות רבות ששומרות על השטח. אולם למרות זאת כל המקרים הללו שציינתי, ועוד רבים אחרים, נותרו עד עתה כמעט לגמרי מחוץ למשחק. שום אכיפה - גם לא מינורית, לא מענה ממשלתי כלשהו ולא מניעה מוקדמת בדמות התיישבות מאושרת. מערכה במעמד צד אחד בלבד, הבקעה מול שער ריק.

***

בעימות טלוויזיוני שהתקיים בשבוע שעבר נגע חה"כ צבי סוכות מבלי משים בדיוק באירוע האסטרטגי הזה. במהלך העימות עקץ סוכות את הח"כ הרפורמי גלעד קריב שטען בתוקף כי "בסוף יהיו כאן 2 מדינות". "לא נשאר כבר איפה להקים מדינה פלסטינית ביו"ש", השיב סוכות בחיוך רחב. "אנחנו בונים יישובים בכל השטח, בוא איתי לסיור ביהודה ושומרון ותראה בעצמך", התגאה.

אם הייתי חושב שמדובר בעוד אמירה נקודתית שנועדה נטו להכות ביריב הפוליטי לא הייתי מתייחס לכך, אך בעיני היא ועוד אמירות רבות אחרות ממחישות נקודה מסוכנת וקריטית ממנה בוחרת הממשלה להתעלם. זהו נושא שאין לעצום עיניים מולו, חרף, ואפילו בגלל הצעדים ההיסטוריים שמיישמת הממשלה.

אז לפני שנתחיל, אדגיש שאין בדברים שאכתוב כדי להמעיט בכהוא זה מהעשייה הברוכה ביו"ש שלו ושל חבריו לסיעה. אין ספק שמה שקידמו בשלוש השנים האחרונות כנראה שלא קרה באף ממשלה בעשורים האחרונים. ועדיין, לפני שנסכים להצהיר הצהרות כבדות משקל שאמורות להשפיע על מיקוד הכוחות בשטח, בטח ובטח אם אלו סותרות את מה שאנו רואים בעיניים, חובה רגע לצלול לנתונים.

המדינה הפלסטינית עליה מדבר סוכות שהקמתה סוכלה לכאורה בשל הקמת הישובים האחרונים, היא זו שמקדמת הרש"פ באמצעות תוכנית פיאד. התוכנית למעשה מושתתת על יצירת רצפים טריטוריאליים בין גושי הבנייה הערבים ביהודה ושומרון, שייצרו למעשה אזורים נרחבים בשליטה ערבית מלאה שיהפכו למדינה עצמאית דה-פקטו. הגושפנקא הרשמית, מאמינים בסביבתו של אבו מאזן, תגיע אחרי כבר לבד.

היכן בין היתר מנסה הרש"פ להקים את אזורי האקס-טריטוריה הללו? למשל כאן, בבנימין. "מסלפית ועד רמאללה תיכון פלסטין", שר לו אחד ההמנונים הערבים, שמשרטט את לב המדינה המתוכננת - מאריאל ועד בית אל. יודעים מה יש בכל השטח הזה? ובכן, יישוב אחד: עטרת. בשנה האחרונה נוספו לו 2 גבעות - גבעת הסלעים בסמוך לו, וכפר טרפון - ליד גשר ביר זית. האחרונה הוקמה בניגוד לדעתה של מערכת הביטחון שהעדיפה להשאיר את השטח בידיים ערביות, למרות הרס מאסיבי של אתרי מורשת שהתרחש בו.

אתם בטח תוהים כיצד הגענו למצב הנוכחי. מסתבר שבהסכמי אוסלו כשאנחנו הפגנו ברחובות או חלמנו על שלום, האויב תכנן טוב טוב את צעדיו. לפי דרישת ערפאת, מרבית השטח הזה בלב בנימין הוגדר כשטחי A וB שיצאו למעשה משליטה ישראלית ויצרו גוש ערבי ענק ומאיים. כמוהו יצר ערפאת אזורים נרחבים ביהודה ושומרון שהפכו נעדרי נוכחות יהודית כלשהי. בצפון השומרון, בלב הר חברון ובמערב גוש עציון. ומדינת ישראל? המשיכה בסיכלותה לקיים את הסכמי הדמים הללו גם כשאלו התפוצצו לנו בפנים, תרתי משמע. כן, גם ממשלות הימין לדורותיהן, כולל זו שלמרות תיקונים קוסמטיים ממשיכה לדבוק בהסכם.

הגוש הערבי הזה בלב בנימין הוא רק דוגמא אחת. אם נסתכל על הנתונים, מרבית השטח ביהודה, שומרון ובנימין (בלי בקעת הירדן) - היכן שאמורה לקום המדינה הפלסטינית לפי תוכניות האויב, נותר בידי הרש"פ. לא פחות מ55 אחוזים מוגדרים עדיין כשטחי A ו-B. ואם נתמקד בשדרת ההר המרכזית שם נמצאים הגושים הערבים כיום, המספרים גבוהים עוד יותר.

נחדד זאת בקצרה: במרבית השטח ביו"ש, ובפרט באזורים המיועדים להוות לב המדינה הפלסטינית, לא חל שינוי כלשהו למרות אישור הישובים המאסיבי והקמת החוות המוסדרות שהתרחשו אך ורק בשטחי C (ואפילו לא בכולם, "קרקעות פרטיות וכו'). יתרה מכך, מתוך הבנה שההשתלטות על שטחי C קשה יותר כיום בעקבות הגברת האכיפה, עברה לאחרונה הרשות הפלסטינית לרכז מאמץ בשטחי B מתוך הבנה כפולה: יד חופשית עומדת לה עדיין לבנות כרצונה בכל המרחב, בניגוד לשטחי C, לצד הצורך בהקדמת תרופה למכה שעלולה לבוא מבחינתה בדמות התיישבות יהודית בשטחי B - מה שכבר מתחיל לקרות ב"ה.

הדוגמאות שהבאתי בראשית הטור מעניקות רק הצצה קטנה למה שמתרחש באזורים הללו, שכמו שציינתי רבים מהם נמצאים במרחק נגיעה מהישוב שלכם או הכביש הראשי בו אתם נוסעים לעבודה בכל יום וממש לא מעבר להרי החושך. מדינת ישראל למעשה עיקרה את יכולתה למנוע כרגע את התבססות האויב שם, והשלימה הלכה למעשה עם הקמת מדינה פלסטינית במחצית מיהודה ושומרון.

אז מה אנחנו צריכים לעשות עם כל זה? להודות על הקיים, אולם ממש לא להסתפק בו. יש להמשיך קדימה בכל הכוח, ואת תנופת ההתיישבות בשטחי C להעביר גם לשטחי B, לעומק הגושים הערבים. לייצר מסדרונות, לתקוע טריזים בין הכפרים ולהציב מעוזים בלב השטח. זהו הדבר היחיד שימנע את תוכניותיו של אבו מאזן ויבלום את כיבוש הארץ.

בגבעות אנו פועלים לכך בכל הכוח בשנה האחרונה, ומצליחים בחסדי שמים ותמיכת עם ישראל לבסס התיישבות יהודית איתנה במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. ההצלחה גדולה משדמיינו, והאויב מתגלה כנמר של נייר שנסוג אל מול עם ישראל שמתעורר כארי. זה הזמן של צבי סוכות, השר סמוטריץ' ויתר חברי הכנסת ממפלגת הציונות הדתית להצטרף גם הם למאבק על היעד הבא בהתיישבות.