הרב מנחם רקובר
הרב מנחם רקוברצילום: עצמי

מדי שנה אנו חוזרים וקוראים בתורה חמש פרשות העוסקות ברובן בעניינו של משכן ד' אשר נבנה במדבר, ובהן תיאור מפורט לפרטי פרטים של המשכן וכליו.

התמיהה גדולה, שהרי כלל נקוט בדברי חז"ל: "מאי דהוה הוה" - עניינים שאינם הוראות מעשיות לדורות עולם לכאורה אין להם עניין להיות מתוארים בתורה באופן מפורט ומקיף. אז מה הסיפור?

דומני שיש שני היבטים לרלבנטיות של נושא המשכן כיום:

  1. התעוררות למקדש - המשכן אמנם היה "פרומו" למקדש, תחנת ביניים, אולם יסודו בהתעוררות שעניינה לדורות עולם. עוד לפני הציווי לדורות "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", התורה מצווה על התרומה "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".
  2. מדייק ה"שפת אמת" כי את התרומה לוקחים, ולא נותנים, שכן רק מכוח ההתעוררות ונדבת הלב אנו זוכים להשראת השכינה במקדש. באופן דומה דורשים בספרות הסוד כי המילה "תרומה" משמעותה היא: תרום ה', מכוח ההתעוררות אנו מרימים את האות ה' המייצגת את השכינה.

יש כיום ב"ה התעוררות גדולה, באפיקים שונים, בה כלל הציבור מביע את כמיהתו העזה למקדש, כנאמר באבות דרבי נתן: "כל תפילתם של ישראל אינה אלא על בית המקדש".

יש להמשיך ולהעצים את ההתעוררות. יש לזכור כי בהקמת המשכן הייתה נדבה וולונטרית, אולם הייתה גם חובה: תרמו אז שני מחציות שקלים: האחת לאדנים (ככפרה על חטא העגל), והשניה לקרבנות הציבור (לה אנו עושים זכר כיום). הייתי אומר שהתורה באה להשמיע לנו כי יש פן אחד של חובה, והיא ההשתדלות המינימלית הנדרשת מכל אחד מאתנו בדרך העולה בית ד'. אולם גדולים אלו שמרימים את השכינה מעפרה ועמלים בכיסופים גדולים אל יעד הבניין הנכסף.

  1. נצחיות המשכן - אחת מדרשות חז"ל על הפסוק "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" היא שקרשי אוהל מועד יש בהם ממד נצחי, והם עומדים לעולם ועד. לכאורה דרשה זו יוצאת מדי פשוטה שהם יהיו קיימים וגנוזים לדורות עולם, שכן קיימת דרשה באחד ממדרשי הפליאה על כך שלעתיד לבוא המשכן יעמוד לצד הבית השלישי! יש לתמוה - מה העניין? יש לומר כי המשכן ביטא את השראת השכינה לאחר מתן תורה. התורה אותה קיבלנו בהר סיני שכנה כבוד באוהל מועד.
  2. המשכן לא היווה רק מקום הקרבת קרבנות, אלא מקום של גילוי אלוקי, אור השכינה נדד מהר סיני וחפף על אוהל מועד. אפשר לומר כי בבחינה זו ארון הברית, שבו לוחות העדות ועל גביו זוג הכרובים ביטא את השראת השכינה והוא היה מוקד הגילוי העיקרי במשכן, שכשמו כן הוא: השראת השכינה. אולם במקדש מרכז הכובד הוסט אל מזבח העולה, מזבח האבנים, המבטא את התעוררות התחתונים בחיבורם לבוראם, התיקון הנעשה ממטה כלפי מעלה.
  3. לעתיד לבוא יתחברו שתי הבחינות, של המשכן ושל המקדש. מכוח ההתעוררות שלנו נזכה בע"ה לחבר את המזבח והארון בחיבור שלם. אותה הארה מופלאה של גילוי שהייתה נחלתו של דור דעה, דור מתן תורה, תחזור ותתפשט בעולם.

כדי לזכות לגילוי המופלא של השארת השכינה, שומה עלינו להתעורר. שתי הבחינות של המשכן עליהן דיברנו משלימות זו את זו. מכוח ההתעוררות הרוחנית והמעשית של כלל ישראל, מתוך הבנת מרכזיות המקדש בכל אורחות חיינו וחיפוש הנתיבות לבניינו הקרוב, נוכל לזכות בע"ה במהרה לקומם את המקדש מהריסותיו, בדרך אל היעד הנכסף של הארת השכינה בגילוי כימי עולם וכשנים קדמוניות.

הכותב הוא ראש המדרשה לידע המקדש ורב מכללת אמונה