בשבועות האחרונים אנו עדים לרגע היסטורי: לאחר כמעט שני עשורים של עוול לאומי, מתחיל להתממש תיקון אמיתי.
החזרה ליישובי צפון השומרון שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות איננה רק אירוע סמלי או התיישבותי, היא הצהרה עמוקה על תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ועל הבנת הלקחים מאירועי קיץ 2005, שאת מחירם הכבד והכואב כולנו משלמים עד היום.
הקהילות שפונו היו קטנות, אך יציבות. ביישוב חומש פעלו מוסדות חינוך, חקלאות מקומית ותשתיות אזרחיות, והיישוב שימש נקודת אחיזה מרכזית בצפון השומרון. גם גנים, סמוכה לג'נין, הייתה חלק מרצף יישובי שנועד לחזק את הנוכחות הישראלית במרחב. בתוך חודשים ספורים לאחר הפינוי התברר כי הוואקום שנוצר לא נותר ריק, הוא התמלא בגורמים עוינים, והאזור כולו הפך למרחב שקשה יותר לשלוט בו ולנהל אותו באופן שוטף.
הדיון הציבורי על חומש חזר לתודעה גם דרך הסדרה הדוקומנטרית שעסקה בסיפור היישוב ובמשמעות הפינוי. העדויות שם המחישו עד כמה ההתנתקות לא הייתה רק אירוע מדיני, אלא טראומה אזרחית עמוקה - עבור התושבים עצמם וגם עבור תפיסת המשילות של המדינה. לצד זאת, דווח לאחרונה על תושב ראשון שרשם את חומש כמקום מגוריו בתעודת הזהות - צעד סמלי אך בעל משמעות רחבה, המעיד על שינוי מגמה ועל חזרה הדרגתית למציאות של נוכחות אזרחית במקום.
ההתיישבות היא לא רק זכות היסטורית ולא רק חזון ציוני, היא גם מרכיב ביטחוני מהמעלה הראשונה. כאשר יש יישובים - יש כבישים, יש נוכחות צבאית רציפה, יש שליטה בשטח. כאשר אין יישובים - נוצר מרחב הפקר, שבו ארגוני טרור בונים כוח, מתבססים ופועלים בחופשיות. לכן החזרה לחומש ולגנים היא הרבה יותר מתיקון מוסרי של פינוי העבר. היא מסר אסטרטגי לעתיד: מדינת ישראל אינה מוותרת עוד על שטחים שמגינים עליה. ההתיישבות היא הדרך לייצר יציבות, להרתיע את האויבים ולמנוע הפיכת אזורים שלמים לבסיסי טרור.
החזרה ליישובים אלה היא בראש ובראשונה מהלך של החזרת נורמליות. היא מבטאת תפיסה של נוכחות אזרחית מתמשכת, יצירת רצף יישובי וחיזוק היכולת של המדינה לנהל את מרחביה באופן שיטתי. מעבר לכך, מדובר גם במסר מדיני רחב יותר. במשך שנים נוצר מצב שבו ישראל נושאת באחריות על אזורים ביהודה ושומרון אך נמנעת מהחלת ריבונות מלאה, מצב שיוצר אי ודאות מתמשכת. החזרה לחומש היא צעד שמאותת על מעבר ממדיניות של נסיגה והיסוס למדיניות של אחריות ושל יציבות ארוכת טווח.
בסופו של דבר, סיפור חומש אינו רק סיפור של יישוב אחד אלא מבחן לתפיסה לאומית רחבה הרבה יותר וקביעת כיוון לעתיד. ביטחון ישראל נשען לא רק על כוח צבאי, אלא גם על אחיזה אזרחית בקרקע ועל נוכחות יהודית חיה ומשגשגת. החזרה חייבת להיות עוד צעד בדרך להחלטה המתבקשת ביותר - החלת ריבונות מלאה ביהודה ושומרון.
שי אלון הוא ראש מועצת בית אל