השבוע התבשרנו על שורת אנשי אקדמיה, תרבות, משפט ואחרים, כולל אהוד אולמרט, שחתמו על מכתב בו הם מביעים התנגדותם העקרונית נגד חוק עונש מוות למחבלים. זאת סביב השיח אודות הענישה הראויה למחבלי הנוח'בה. החתומים על גילוי הדעת קובעים כי שימוש בעונש מוות "יטיל כתם מוסרי על ישראל ויסתור את זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית". אלא שזו לא הפעם הראשונה בה בכירים מהעולמות הללו משגרים מכתב שכזה.
מכתב בעל תוכן דומה שוגר בשעתו לנשיא המדינה בבקשה לחון את אדולף אייכמן, וגם זאת כדי שלא לפגוע בדמותה המוסרית של מדינת ישראל. על המכתב ההוא שוחחנו בערוץ 7 עם חוקר המבצע ללכידתו ומשפטו של אייכמן, איש המוסד לשעבר אבנר אברהם, המציין כי מכתבם של אנשי הרוח לנשיא הוא חלק מתערוכה שאותה אצר והוצגה באחרונה בברלין.
"מדובר במכתב שעורר את כעסו של השופט בן צבי. כעשרים אנשי רוח, ובהם מרטין בובר והוגו ברמן, כתבו 'אין אנו מבקשים על נפשו כי יודעים אנו שאין איש הראוי פחות ממנו לרחמים, ואין אנו מבקשים ממך חנינה לו, אלא מבקשים את החלטתך למען ארצנו ולמען עמנו'", מצטט אברהם מהמכתב שגם ממנו עולה האמירה המוסרית ערכית כסיבה להשארתו של אייכמן בחיים.
"בן גוריון ביקש מהמוסד 'הביאו לי נאצי אחד למשפט אחד', ואכן לא ראינו שרשרת של משפטים וגרדומים. בן גוריון רצה אחד ואייכמן היה דוגמא טובה כי אתו אפשר היה לדון בכל המחנות כי הוא היה אחראי לשינוע ולרכבות", אומר אברהם ומוסיף הבדל עקרוני גדול אחד בין שני המקרים. הוא עצמו "נוטה להאמין לאותם אנשי רוח שאמרו את מה שאמרו למרות שברקע היו משפטי נירנברג שבהם אנשים נתלו".
לעומת הנכונות שלו להבין את הלך רוחם של אותם אנשי רוח, במקרה הנוח'בות הוא דוחה זאת מכל וכל, בראש ובראשונה משום שלתפיסתו "מי שלא מוציא להורג את הנוח'בות יקבל כמה וכמה פעמים את השבעה באוקטובר. ראינו איך הם חוזרים למעגלי הרצח אחרי שהם השתחררו בעסקת שליט", כלומר שעונש המוות ימנע ברמה הפרקטית ביותר את מעשי הטבח הבאים. לזאת הוא מצרף את אלמנט ההרתעה, שכן השארתם בבתי הכלא מותירה אותם בתנאים משופרים, גיבורים בעיני בני עמם וכמי שסידרו משכורת נאה למשפחותיהם. "כשהם בכלא הם בתנאים הרבה יותר טובים מאשר בעזה וכשישתחררו יהפכו למפקדים בכירים".
"הם צריכים לדעת שמי שידיו מגואלות בדם דינו מיתה. אנחנו לא צריכים להאכיל אותם, להשקות אותם ואחרי זה הם גם מטרידים מינית את הסוהרות, פוגעים ודוקרים את הסוהרים. מי צריך להתעסק בזבל הזה?", הוא שואל.
בנוסף לזאת, כאשר הוא מתבונן בשמותיהם של כמה מהחתומים על המכתב הנוכחי, הוא מגלה את מתנגדי הממשלה, מי שלא עונש המוות מטריד אותם, אלא העובדה שאיתמר בן גביר הוא שמוביל את מהלך הענישה, בין השאר מדובר באותם ראשי שב"כ לשעבר שהתנגדו למינוי דוד זיני לראש השירות, גם כן מאותה סיבה פוליטית ובלתי עניינית.
בדבריו דוחה אבנר אברהם את הטענות לפיהן יישום עונש מוות יהפוך את המחבלים לגיבורים. הוא משוכנע שהמהלך יביא להרתעה של ממש ולא מטרידה אותו האפשרות שבטהרן תוקם לזכרם אנדרטת השאהיד האלמוני ועליה ייחרטו שמותיהם של המחבלים. "אחרי השבעה באוקטובר צריך לחשב מסלול מחדש. אנשים כאן מתבלבלים. זה כישלון מוחלט של מערכת המשפט שאנחנו עד עכשיו מאכילים ומשקים את הרוצחים האלה. מדובר באנשים שעם מצלמות על הראש תיעדו אחד את השני רוצחים אונסים עורפים ועושים את כל אותם מעשים מזוויעים. על מי אתם מרחמים?" הוא שואל וקובע כי המציאות הנוכחית רק מעודדת את החטיפות הבאות.