לעיתים הוויכוחים אינם אישיים אלא נובעים מתוך דגשים בסגנון התפילה, ואזי ייתכן שראוי להקים כמה מניינים במסגרת הקהילה: אחד לרוצים להאריך בתפילה כדי לכוון יותר, ואחד לרוצים לקצר כדי שלא להטריח את הציבור, ואחד לרוצים להרבות בשירה ולשלב את הנוער בתפילה. שכן בשונה מערך אחדות הקהילה שגובר על ערכים רבים אחרים, הערך של "ברוב עם הדרת מלך" אינו גובר על ערכים אחרים
הקמת בית כנסת נוסף
שאלה: בקהילה שלנו יש בית כנסת שכל בני הקהילה מתפללים בו, ולאחרונה אדם אחד החל ליזום הקמת בית כנסת לעילוי נשמת אביו. לשם כך הוא מתכוון לקנות דירה בקומה הראשונה בבניין דירות, ולהופכה לבית כנסת. הוא פונה לאנשים בקהילה ומחוץ לקהילה כדי שיתרמו כסף לבניית בית הכנסת, בטענה שזו מצווה גדולה. כנגדו יש מי שטוענים שזו יוזמה מיותרת, שכן בית הכנסת מכיל את כל המתפללים, ולכן אין מצווה בתרומה להקמת בית כנסת זה.
שאלה נוספת: דיירים בקומות העליונות מתנגדים להקמת בית כנסת מתחת לדירתם, בטענה שאסור לגור בדירה שמעל בית כנסת.
אחדות הקהילה בבית הכנסת
כאשר יש מקום בבית הכנסת לכל המתפללים, ואין סיבה ערכית משמעותית להקים בית כנסת נוסף, אסור לחלק את הקהילה (מגן אברהם קנד, כג). ממילא התורם להקמת בית כנסת כזה אין בידו מצווה אלא עבירה, מפני שהאחדות היא ערך עליון בישראל, וכפי שאמרו חכמים (דברים רבה ה, ו) שבזמן שישראל מאוחדים, אפילו אם יש בהם חטאים חמורים, הקב"ה מסייע בידם לנצח את אויביהם. אבל כשיש ביניהם פירוד, אף שיש בידם מצוות רבות, אין הקב"ה מסייע בידם והם ניגפים לפני אויביהם. אף שמו של בית הכנסת נקרא על שם האחדות, שכולם מתכנסים בו יחד. בנוסף לכך, ככל שמספר המתפללים גדול יותר, כך מתגדל יותר כבוד שמיים, שנאמר (משלי יד, כח): "ברוב עם הדרת מלך" (משיב דבר א, מו; משפטי עוזיאל ג, יט).
כך כתב הנצי"ב: "הפירוד במקום שאין הכרח עבירה גדולה, דכתיב בזעקך יצילוך קיבוציך, וכל שהקיבוץ רב התפילה נשמעת יותר, ואינו דומה עשרה מתפללין יחד למאה העושין מצווה אחת ומהדרין מלכו של עולם. ובבראשית רבה פרשה ד' איתא דלא נאמר כי טוב ביום שני משום הבדל המים, ואמר ר' טביומי 'אם מחלוקת שהיא לקיומו של עולם אין בו כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה'. ואין הפירוש מחלוקת כאן, אלא פירוד בין הדבקים כמו חלוק המים, אפילו לא יהיו ניצים ורבים זה בזה" (משיב דבר א, מו), ואף על פי כן לא נאמר עליה 'טוב'.
וכך כתב הרב שלמה דרימר (שו"ת בית שלמה אורח חיים כו), שאין להיפרד לשם נוחות יתרה או כבוד: "אם הבית המדרש מכילה את כולם, וליבם גם כן שלם עם אנשי בית המדרש, אסורים ליפרד, אם כוונתם רק שיהיה להם מקום מרווח יותר להתפלל, או משום כבוד המדומה ושאר טעמים חלושים, שאינם כדאי נגד כבוד המקום ברוך הוא וברוך שמו, שברוב עם הדרת מלך".
וכך כתב הראשון לציון הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ז, יט): "אין היתר לעשות בתי כנסיות עראיים או אפילו קבועים בחדרים פרטיים… במקום שיש בתי כנסת ציבוריים, כי כל בתי כנסת כאלה ממעטים דמותו של בית הכנסת בהידורו ושכלולו וגם בשיפורו הפנימי… כמו שנאמר: ברוב עם הדרת מלך. וכל המעטת דמות בית הכנסת הרי היא בכלל זלזול בית הכנסת ופרישה מהציבור". אומנם בישכיל עבדי חלק ד' אורח חיים יב, מתיר במקום שבו רגילים להקים בתי כנסת רבים, אך כאמור רבים לא כתבו כמותו. והרב עוזיאל ביאר שהקמת בתי כנסת פרטיים קטנים ממעטת כבוד שמיים.
הערך החינוכי בעבור הקהילה והילדים
גם הניסיון מוכיח שאנשים שקשורים לקהילה גדולה, מקבלים ממנה יותר תמיכה וחיזוק בימי שמחה וצער. בנוסף לכך, קהילה גדולה מסוגלת לארגן יותר שיעורי תורה ופעילות חסד, וחבריה יכולים להתעלות יותר בתורה ובמעשים טובים. אף הילדים שגדלים בקהילה גדולה וחזקה זוכרים יותר לטובה את התפילות בבית הכנסת ואת אחוות המתפללים, וכשהם גדלים הם חפצים יותר להמשיך בדרך התורה והמצוות. לכן, אף שייתכן שחלק מן האנשים ירגישו יותר בנוח במניין קטן שינהג כפי נטיית ליבם או שבו יוכלו לשמש יותר פעמים כחזנים, עדיף שיוותרו כדי לשמור על אחדות הקהילה.
הרע במיעוטו כאשר ישנם בעלי מחלוקת
לעיתים הקמת בית כנסת נוסף היא הרע במיעוטו, וזה כאשר יצר המחלוקת גובר, וכל דברי המוסר אינם מועילים, ובני הקהילה, ולעיתים אף הרבנים, שוקעים במחלוקות וחוטאים בקטטות. ואזי עדיף שיחטאו פחות וייפרדו ויקימו בית כנסת נוסף (משנה ברורה קנ, ב, על פי רדב"ז ג, תעב).
מתי צריך להקים בית כנסת נוסף
כאשר בית הכנסת צר מהכיל את כל המתפללים, ואין פתרון מניח את הדעת, צריך לבנות בית כנסת נוסף. ואזי המעכב את בניית בית הכנסת הנוסף, מונע רבים מלעשות מצווה (ריב"ש רנג; מגן אברהם קנד, כג). לעיתים המצב גבולי, אלא שידוע שישנם אנשים בשכונה סמוכה שאין בה בית כנסת, ומפאת המרחק אינם באים להתפלל בבית הכנסת הוותיק, ואם יקימו בית כנסת בקרבת מקום מגוריהם, יבואו להתפלל בו, ואז נכון להקים בית כנסת נוסף בקרבת מקום מגוריהם (כעין זה כתב באגרות משה אורח חיים ב, מו).
לעיתים, למרבה הצער, יש סיבה נוספת שמצדיקה הקמת מניין חדש, כגון שבישן מתנכרים למצוות יישוב הארץ ואחדות ישראל עם כל חלקי העם, ורוצים להקים בית כנסת שנאמן לכלל ערכי התורה, ולמנות רב שמחנך לכך. מכיוון שזה עניין עקרוני, לחנך לערכי התורה הנכונים - צריך להקים את המניין בעבור זה (ועיין באבני נזר אורח חיים לו, שהתיר להתחלק לשם "טעם הגון").
ריבוי מניינים מגוונים תחת קהילה אחת
לעיתים הוויכוחים אינם אישיים אלא נובעים מתוך דגשים בסגנון התפילה, ואזי ייתכן שראוי להקים כמה מניינים במסגרת הקהילה: אחד לרוצים להאריך בתפילה כדי לכוון יותר, ואחד לרוצים לקצר כדי שלא להטריח את הציבור, ואחד לרוצים להרבות בשירה ולשלב את הנוער בתפילה. שכן בשונה מערך אחדות הקהילה שגובר על ערכים רבים אחרים, הערך של "ברוב עם הדרת מלך" אינו גובר על ערכים אחרים, אלא צריך להשתלב עימהם באיזון. לפיכך, גם כאשר נכון להקים מניינים מותאמים לגוונים השונים שבקהילה, צריך לשקוד על אחדותה של הקהילה בשיעורי תורה ובתפילות משותפות. לשם כך רצוי מאוד שיהיה לקהילה רב שיהיה שותף בעיצוב המניינים השונים, וישקוד יחד עם כלל הציבור על איחוד הקהילה.
מניינים לפי עדות תחת קהילה אחת
כיוצא בזה, לעיתים הצורך להיפרד נובע מהבדלי הנוסחים, כגון שהמניין הקיים הוא לפי נוסח מסוים, ובינתיים המניין גדל ובו גם רבים בעלי נוסח אחר, או שבתחילה נהגו לשלב שני נוסחים יחד, וכאשר רבו המתפללים, רבים מהם מעדיפים להתפלל את כל התפילה בנוסח אבותיהם. וזה טעם מוצדק להקמת מניין נוסף, ובתנאי שלא יתבטל המניין הראשון (מהרש"ם ג, קסח). גם במקרים אלו נכון להתייעץ עם הרב המקומי, כדי שמחד יוכל כל אדם להתפלל בנוסח אבותיו, ומנגד הקהילה תישאר מאוחדת, כגון ששני בתי הכנסת יהיו באותו מתחם ושיעורי התורה והשמחות שבשניהם יהיו משותפים לכול (ראו פניני הלכה תפילה ו, ו).
בית כנסת בקומה ראשונה בבית דירות
מכאן לשאלה השנייה: כאשר בנו עלייה מעל בית הכנסת הורו הראשונים שלא לקבוע שם מקום שינה, וקל וחומר שלא להתקין שם שירותים (מהר"ם מרוטנבורג, שולחן ערוך אורח חיים קנא, יב). כמו כן אסרו חכמים לבנות בית גבוה מבית הכנסת, וקל וחומר שאין לבנות דירה מעל בית הכנסת (ריטב"א שבת יא, א).
אומנם כאשר מדובר בבית דירות, ורק לאחר מכן נרכשה אחת הדירות לצורך בית כנסת, מצד ההלכה הדירות שמעליו לא התקדשו, ואין שום הגבלה על הדיירים שמעל בית הכנסת (רמ"א קנא, יב, על פי מהר"י וייל). למרות זאת אחרונים רבים חששו לסכנה הסגולית שבזה, וכתבו שהרוצה לשמור את נפשו, יתרחק מלגור מעל בית הכנסת (כנסת הגדולה, ט"ז קנא, ד; מגן אברהם יח; משנה ברורה מב. ובמשפטי עוזיאל חלק ג' אורח חיים יט, אסר). אכן לשיטתם, אסור להפוך דירה בקומה תחתונה לבית כנסת, ולאסור בכך את השימוש בדירה שמעליו.
מה עושים בדיעבד
אומנם בדיעבד, אם הקימו בית כנסת מתחת לדירת מגורים, אפשר להמשיך לגור בה, שכן הרמב"ם (שו"ת פאר הדור עד) הקל לגור בדירה שנבנתה מעל בית כנסת, ורק מעל מקום ארון הקודש כתב שאין לישון ואין להניח כלי מלאכה. וכתב החיד"א למעשה שאין לחשוש לסכנה סגולית כאשר מתגוררים מעל בית הכנסת, מפני שכל הפוסקים שחששו להחמיר בזה, לא ראו את תשובת הרמב"ם, ואילו היו רואים אותה היו חוזרים בהם (ברכי יוסף קנא, י; חיים שאל ח"א נו). כן נכון לנהוג למעשה, מפני שבכל החששות הסגוליים, יש לחשוש פחות בימינו (ראו פניני הלכה אמונה ומצוותיה כו, יא-יב; יט, יד).
מקרה שבו צריך להקים מניין בדירה
לעיתים ישנו קשיש או נכה שקשה לו לצאת מביתו, וקרוביו ומכריו רוצים להתפלל עימו במניין, ובמיוחד כאשר מדובר בתלמיד חכם גדול, שתלמידיו רוצים להקים בעבורו מניין בביתו. ואזי על מקימי המניין לעמוד בכללי השימוש הקבועים בחוק ובהסכמי השיתוף. מסתבר שכל זמן שהמניין הוא קטן ושקט, אין בכך הפרעה לשכנים. כאשר ישנה גמישות בפירוש החוק, הואיל ומדובר בצורכי מצווה, נכון לפרשו לטובת בית הכנסת, ולא למנוע את השימוש מחמת הרעש המועט שנגרם מהעוברים בחדר המדרגות והתפילה.