רוב האנשים יחתמו על הקביעה שהשבעה באוקטובר נגרם בגלל קונספציה, כשל מחשבתי, טעות עמוקה בראיית המציאות. כמה אנשים באמת שינו את דעתם על המציאות, באופן עמוק? הרבה פחות. כל אחד בטוח שהאסון מוכיח בדיוק את מה שהוא חשב לאורך כל הדרך, ושאסון כזה חייב להוביל לשינוי, אבל רק אצל הצד השני.
רוב מי שלמד אי פעם ירמיהו בתיכון, עשוי לחשוב שהסיפור של ירמיהו מסתיים ביחד עם סיום סיפורה של ירושלים, בחורבן הבית והגלות. האמת היא שבפרקים מ"ב-מ"ד בספר, אנחנו מקבלים הצצה לתקופה האחרונה האמיתית של נבואת ירמיהו. זו נבואות לשארית הפלטה שיורדת למצרים לאחר החורבן והגליית חלק גדול מהעם לבבל. חיילי נבוכדנצאר מציעים לירמיהו להצטרף לגולי בבל, אבל ירמיהו נשאר עם השארית שהנהיג גדליה בן אחיקם (מ', ו).
היינו מצפים שזו תהיה שעתו הגדולה של ירמיהו. אחרי שבמשך כל כך הרבה שנים הוא זעק והתריע, התחנן לעם שישובו בתשובה לפני שיהיה חורבן. אחרי כל המאבקים בנביאי השקר שהתנבאו שהכל יהיה בסדר ושום דבר רע לא יקרה בירושלים, סוף סוף כולם יאמינו לו. סוף סוף, הוא יוכל להוביל תהליך של תיקון.
בהתחלה נדמה שהציפייה הזו מתממשת. מיד לאחר רצח גדליה, מגיעים לירמיהו "כׇּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים [...] וְכׇל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל" (מ"ב, א), ומבקשים מירמיהו בדיוק את מה שהם היו צריכים לבקש ממנו כל השנים: "וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה" (מ"ב, ג). ירמיהו חוזר לעם עם מסר ברור, אחד ויחיד: הקב"ה מבקש מכולם להישאר ביהודה החרבה, ומי שירד למצרים ימות שם. והעם? יורד למצרים.
ירמיהו לא מוותר. הוא יורד עם העם למצרים, ובנבואה קורעת לב, פונה ירמיהו לשארית עם ישראל במצרים, ומתחנן בפניהם לא לעבוד עבודה זרה. זה בלתי נתפס, אומר ירמיהו. כבר הספקתם לשכוח מה קרה לפני רגע בירושלים? "וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וַתִּהְיֶינָה לְחׇרְבָּה לִשְׁמָמָה" (מ"ד, ו). ירמיהו לא מצליח להבין: "לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית"?! (מ"ד, ז)
המעשים של עם ישראל נראים באמת אבסורדיים, אבל כאן הנביא מעביר לנו שיעור ענק. כשאי אפשר לדמיין איך עם שממש עכשיו חווה חורבן על בשרו בעקבות חטאי העבודה הזרה ממשיך לעבוד עבודה זרה, הנביא מצטט את התשובה של עם ישראל. למה אנחנו ממשיכים לעבוד עבודה זרה? הסיבה מאוד פשוטה לשיטתם: "כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים", כשעבדנו עבודה זרה, "וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ" הכל היה מושלם. וכשהתחלנו להקשיב לדברי הנבואה שלך, "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ" (מ"ד, יז). מאז התחילו האסונות, בגלל שהתחלנו לעבוד את ה'.
אפילו חורבן לא מצליח לשנות דעות של אנשים בקלות. מי שעבד כל חייו עבודה זרה, אף אירוע שיקרה במציאות, לא יגרום לו לתקן את דרכיו בלי עבודה פנימית. קובץ נבואותיו האחרונות של ירמיהו במצרים מציג בפנינו עם שאפילו הטראומה לא הצליחה לטלטל מספיק כדי שהוא יחשוב אחרת על המציאות.
הטראומה שעברנו היא גם הזמנה לבחון מחדש את הדעות שלנו. כשירמיהו ושאר הנביאים לא מתווכים לנו את הפשר של מה שקורה, נשאר לנו להקשיב עם הרבה ענווה, ולהיות פתוחים באמת לחשוב אחרת, להשתנות.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מירמיהו ל"ו עד ירמיהו מ"ט.