הפרשה עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של אלוהים למשה על בניית המשכן - או בשמו הנפוץ הנוסף 'אוהל מועד', המבנה ששימש בזמן נדודי ישראל במדבר לצורך ההתוועדות עם הקדוש ברוך הוא.
ההפטרה, מספר מלכים, עוסקת מטבע הדברים בתיאור בית המקדש שבנה שלמה המלך (רוב ההפטרות, כידוע, הן פרקים מהתנ"ך המזכירים את נושא פרשת השבוע).
נושא הטור שלנו, השבוע, יעסוק מטבעו במשכן ובבית המקדש.
"בלבבי משכן אבנה"
שיר שנהגו לשיר בשבתות בתנועות הנוער הדתיות, הוא השיר שחיבר רבי יצחק הוטנר והלחין הרב שמואל ברזיל - 'בלבבי משכן אבנה'.
בלבבי משכן אבנה
להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה
הרב יצחק הוטנר נולד בוורשה בשנת תרס"ו, והוכר מצעירותו כעילוי. למד בישיבת סלובודקה, עלה ארצה עם תלמידי הישיבה, ולמד כמה שנים בישיבה בחברון. בשנת תרצ"ה עבר לארה"ב, ובהמשך מונה לראש ישיבת רבי חיים ברלין שבברוקלין, ובה חינך אלפי תלמידים. נחשב למקורי וייחודי מאוד בדעותיו ובהנהגותיו.
בה' באלול תשל"א, 6 בספטמבר 1970 הוא היה על מטוס חברת TWA שעשה דרכו מגרמניה לארה"ב, שעה שהמטוס נחטף לירדן - אחד משלושה מטוסים שנחטפו בידי מחבלים 'החזית העממית לשיחרור פלשתין' (מבצע שהוביל את חוסיין לפתוח במלחמת דמים נגד אש"ף, במה שנודע לימים כ'ספטמבר השחור'). עם הרב הוטנר היו גם רעייתו, בתם ברוריה דייויד ובעלה הרב יונתן דייויד. הוא שוחרר עם כל נוסעי המטוס.
בשנותיו האחרונות עלה ארצה, הקים את ישיבת 'פחד יצחק' בירושלים ועמד בראשה, וכיהן כנשיא 'מכון ירושלים'.
השיר מבוסס על אחד משיריו של רבי אלעזר אזכרי - מקובל, דרשן ומשורר יליד צפת שחי לפני כ-500 שנה, שהפיוט המפורסם ביותר שלו הוא 'ידיד נפש' המושר בכל שבת בכל בתי הכנסת לפני קבלת שבת. באחד משיריו כתב אזכרי:
"בתוך ליבי משכן אבנה לזיוו,
קרבן תקריב לו נפשי היחידה"
על בסיס שורות אלו חיבר הרב הוטנר את שירו 'בלבבי משכן אבנה', רוצה לומר שכל אדם מישראל הוא מקדש מעט, ולכן על כל יחיד לכונן בעצמו את מורא מקדשו. עליו לבנות משכן לה' בתוכו, שבו ישכון הדר כבודו יתברך. ולמזבח וקרני ההוד של עבודת ה', תילקח האש מאת העקידה העצמית, הוויתור על מנעמי העולם הזה והבליו. וכאשר מקדש זה יבנה במקדש מעט של היהודי - יתנהלו חייו של היהודי על קדושת ה'".
יבנה המקדש - מנגינה חסידית וסיפור מנפילת הרובע היהודי בתש"ח
ומכאן להפטרה, העוסקת בבית המקדש שבנה שלמה המלך.
מנגינה מפורסמת היא למילים המסיימות את תפילת שמונה עשרה, בלחנו של ישראל שור:
"שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ"
הסיפור המרגש הקשור בשיר הזה, מפגיש אותנו עם דמותו המיתולוגית של הרב שלמה גורן זצ"ל שמספר על אותו ליל שבת הנורא, בעיצומה של מלחמת השחרור בתש"ח, שבו נפלה העיר העתיקה (מתוך ספרו של אבי רט על הרב גורן 'בעוז ותעצומות'):
"....לפתע ראיתי שכבר מאוחר ושאלתי: "איפה יש פה בית כנסת?" אמרו לי שחסידי ברסלב ב"שערי חסד" מתפללים מאוחר מאד, ושם יהיה אפשר למצוא מניין לקבלת שבת. הגעתי לשם, וזה המחזה שנגלה לנגד עיני: לאחר קבלת שבת ותפילת מעריב עמד הקהל והחל לרקוד ולשיר "יבנה בית המקדש עיר ציון תמלא" וכשראיתי את זה, לאחר כל מה שראיתי וחוויתי במשך היום פרצתי בבכי מר. לא יכולתי לשמוח. ראיתי שם בקהל את הסופר ש"י עגנון שעזב את תלפיות בגלל המצב ועבר לשערי חסד.
"תלפיות היתה בתוך סערת המלחמה, על הגבול ממש. השכונה ספגה את כל ההפגזות ולכן הוא עזב אותה באופן זמני, ובליל שבת מצאתי אותו בבית המדרש של חסידי ברסלב. התפילה הזאת שם בליל שבת, עם השירה והריקודים, על רקע כל מה שראיתי ועברתי באותו היום- נפילת העיר העתיקה ומראה הרבנים והזקנים היושבים על הארץ מושפלים- השפיעה עלי מאד. מאז נהגתי לשיר בבית הכנסת שלי את "ייבנה בית המקדש" באותה מנגינה ששמעתי אז, בכל ליל שבת אחרי תפילת ערבית, לא אשכח לעולם את השבת הזו."
את המנגינה החסידית המופלאה הזאת, החודרת ישר ללב, הלחין החזן והמלחין ישראל הכהן שור שהלך לעולמו כבר לפני יותר מתשעים שנה. שור, שחי בשנים 1886-1935, נולד בגליציה ופעל באימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1924 היגר לאמריקה ושם חיזן בישיבת הארלם בניו יורק. משהגיע לשיקגו, עורר התפעלות רבה וקיבל הצעה לשיר בבית האופרה של שיקגו. שור הצדיק סירב כי סבר שלא יאה לחזן לשיר בבית האופרה. הוא חזר לניו יורק שם הופיע עם החזן הנודע יוסלה רוזנבלט והלחין כמה יצירות חזנות מפורסמות בהם "שייבנה בית המקדש" שהיתה אהובה במיוחד על הרבי מלובביץ'. אך למרות זאת, בשנות השפל הגדול מצבו הכלכלי הידרדר והוא נאלץ לשיר בקרנות הרחובות ולפשוט יד, עד שנפטר, כאמור, ב-1935.
"שירו של אבא" - והסיפור של אבא
שיר מפורסם על בית המקדש, הוא 'שירו של אבא' שכתבה נעמי שמר בשנת 1966, כשהר הבית עוד היה בשבי הירדני.
אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש
)בהר חצבת אבן להקים בנין חדש(
לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש
כי מן האבנים האלה יבנה מקדש
ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש
אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר
(בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר)
לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר
כי מן הארזים האלה ייבנה ההר
ייבנה, ייבנה, ייבנה ההר
אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש
שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש
ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש
בשנת 2004, כשנעמי שמר הלכה לעולמה, נתבקשתי (נאוה בודק, ביחד עם גלעד בן ש"ך וגיל לסניק, חברי לעבודה ברשות השידור) להפיק תקליטור dvd לזכרה. נסענו למושבה כנרת ושם פגשנו את אחותה הצעירה ממנה בשנתיים, רותי נוסבאום שהייתה חברת נפשה של נעמי ונשמעה ממש כמוה. רותיק סיפרה לנו שאת "שירו של אבא" כתבה נעמי לאבא שלהן, מאיר ספיר שהיה מזמם בבית את "כשייבנה בית המקדש" במנגינה החסידית, זו שסיפרנו עליה בסיפור על הרב גורן זצ"ל.
ברוח הדברים האלה כותב גם עמית נאור בבלוג "הספרנים": "מי שיקרא את מילותיו יתקשה אולי לראות את החיבור בינן לבין כותרת השיר. לא פלא אם כן, שרבים הכירו אותו דווקא בשם "יבנה המקדש" - כשמו של שיר חסידי מסורתי שהיה אהוב מאוד גם בקרב חלוצי העלייה השלישית, כדוגמת אביה. מאיר ספיר נהג להאזין לקטעי חזנות ולשיר שירים חסידיים באוזני בתו. אלו נטמעו בה ובאו לידי ביטוי באופנים שונים גם בשיר הזה. שמר הקדישה את השיר, שפורסם ב-1967, לאביה. שמר קישרה את זכר אביה אל המסורת היהודית שהתערבבה בשיריה, וגם כששלחה לאמה את מילות השיר "ירושלים של זהב" הדגישה: לזכר שיריו של אבא.
שמר הייתה קנאית ליצירתה ושמרה עליה מכל משמר. "שירו של אבא" היה ודאי קרוב לליבה במיוחד. היא סירבה לכל שינוי בשיריה, והקפידה על כל הפרטים הקטנים. כך לדוגמה, כאשר פנתה אליה בסוף שנות ה-70' יוצרת אמריקנית שביקשה לשלב את שיריה של שמר בספר שקיבץ להיטים ישראליים לטובת הקהל בארצות הברית - שמר לא מיהרה לשתף פעולה. אותה יוצרת הגדילה לעשות כשביקשה להחליף את סדר הבתים ב"שירו של אבא". לטענתה השינוי ישקף התקדמות הולמת יותר אל שיאו של השיר שמגיע בשירת מזמורים בבית המקדש. "לעיתים שיר טוב מאוד משתפר בעזרת עריכה שכזאת", כתבה אותה אשה. שמר השיבה תשובה קצרה: איני מתירה כל שינוי ב"שירו של אבא". הנקודה בסוף המשפט מודגשת ומוקפת בעיגול".
נסיים את הטור על שירי בית המקדש בקטע הלקוח מתוך הפיוט 'צור משלנו אכלנו' המושר בכל ליל שבת בכל שולחן שבת - שיתגשם במהרה בימינו: "יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא, וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה".