כל חודש אדר נהפך לששון ושמחה, כל החודש עניינו התחברות, הופעת כלל ישראל. 'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' זה עניינו של פורים, אחדות.
זה מתחיל בזה שכל אחד מסתכל בעין טובה על השני, מתחבר אליו, רואה את המעלות שלו, וזה עושה חיבורים. אדם מישראל, אפילו יחיד, שחושב מחשבות טובות על כלל ישראל, זה פועל בעולם. אדם לא יכול לעשות פעולות מעשיות שמחברות את כלל ישראל, הוא יכול להתחבר לבודדים, אבל במחשבה הוא יכול להקיף את כולם. הוא יכול לחשוב על כך שהוא חלק מכלל ישראל, וכל הכלל כולו, עם ישראל יחד, מופיע את ריבונו של עולם בעולם.
עצם המחשבות האלה הן מחשבות שמוסיפות שפע גדול בעולם, מוסיפות אחדות. וכמובן גם בפועל, כל אחד יכול לפרגן, לעשות טוב לשני, להאיר פנים לשני. אבל העיקר זה הפנימיות, לא רק מעשה המצווה של נתינת מתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו, כמובן קיום המצווה הוא חשוב, אבל היא צריכה תוכן. זה לא רק שנתת מתנה לחבר, ובכך אתה מבטא שאתה חבר של פלוני. משלוח מנות איש לרעהו מבטא את החיבור הכללי שכולנו מחוברים זה לזה. כל אחד במה שהוא עושה מבטא משהו מאוד כללי.
זה עניינו של החודש הזה, להתחבר אחד לשני ולהתחבר לכלל ישראל. מתוך הכלל להתחבר אל הפרטים, להאיר פנים אחד לשני, לחפש את הטוב בצד השני, לראות את הטוב אצל עם ישראל, ללמד זכות על עם ישראל. דיבורים כאלה, ומחשבות כאלה הן פועלות במציאות, אפילו שאדם לא ביטא אותן בפה ולא אמר אותן, זה כבר פועל. אם ביטא עוד יותר טוב. אם הוא עשה איזו פעולה שמסמלת את הדבר הזה, עוד יותר טוב, כמו מתנות בפועל, אבל המתנה הזאת צריכה לבטא משהו כללי, משהו גדול, לא משהו פרטי של יחס לאיש אחד בלבד.
מתוך שיחה שנאמרה בשנת התשפ"ה, לשיחה המלאה באתר ישיבה