כשנכנסתי לפוליטיקה התראיינתי אצל בן כספית ואריה אלדד. בן שאל אותי מה החוק הראשון שאני רוצה להעביר, אמרתי לו ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון ממנו גורשנו אני וילדיי. הוא גיחך ואמר לי שיצמחו לו שיערות על כף היד לפני שזה יקרה.
שלושה חודשים לאחר מכן זכיתי להוביל את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, וכיום לא רק שחזרנו לחומש ובקרוב לשאנור גנים וכדים, אלא שישנן כבר גבעות וחוות נוספות באזור היפה הזה.
אני זוכרת איך בפעמים הראשונות שעלינו לחומש, בשנים שלאחר שגירשו אותנו מבתינו, כולם הסתכלו עלינו כהוזים. כמי שמשקיעים במשהו שאף פעם לא יקרה. לי היה ברור שהחזרה היא מציאות שחייבת לקרות והשאלה היא הדרך.
ב"ה זכיתי להוביל יחד עם ארגונים ואנשים טובים את העליות לחומש, את הדרישה לשוב הביתה. ידעתי שאנחנו צריכים להכין את השטח להשבת צפון השומרון לידינו. במבחן התוצאה צדקתי ברוך השם. בחודש ניסן תשפ"ג הובלתי יחד עם חבריי לראשות שדולת ארץ ישראל את תיקון החוק והיום ילדים משחקים ברחובות חומש, ובע"ה נזכה בקרוב לכך גם בשאנור גנים וכדים.
כנ"ל לגבי עזה. אני יודעת שהדרך היחידה שלא יהיה טבח שבעה באוקטובר נוסף היא באמצעות הקמת ערים והתיישבות רחבה בכל חבל עזה.
לא עוד נצרים נצורים ואיים מוקפי אויב והדרך לשם רצופה בתהליכי עומק ממש כמו בחומש. ואחד התהליכים הוא לעלות לחבל עזה ולדרוש זאת.
בניגוד לשקרי דובר צה"ל, אף אחד לא סיכן את חיילי צה"ל. ידענו בדיוק להיכן להיכנס מבלי לסכן חלילה את הכוחות. החיילים שהגיעו התרגשו מאד מהגעתנו ודרשו הגעות נוספות.
"רק בהתיישבות ננצח" הם אמרו. אחד מהם הגדיל לעשות וצייר לב על הרכב בו ישבתי. ראיתי גם הדלפות על מרדפים בתוך עזה, שהם שקר מוחלט, כשכוחותינו האדירים הגיעו התפננו בשירה ובחיבוקים.
בפסח הקרוב בע"ה תתקיים צעדה ברוב עם לעזה בדרישה לשוב הביתה. בע"ה נעשה ונצליח!