בשנתיים האחרונות למדנו כולנו להעריך מחדש את המושג "חוד החנית". ראינו את הלוחמים, את הקצינים, את אותם מעטים שנכנסים ראשונים לתוך האש ומגנים בגופם על הבית.
אנחנו מצדיעים להם, אנחנו מבינים שבלעדיהם אין ביטחון, ואנחנו מעודדים את בנינו לשאוף למצוינות הזו.
אבל כשזה מגיע לעולם הרוח, האם אנחנו יודעים גם כן להצדיע ולהוקיר?
אני פוגש לא מעט הורים נפלאים. ציוניים, אוהבי הארץ, אנשים שמוסרים את נפשם למען המדינה. אבל כשהבן שלהם, אותו בחור מוכשר שחזר מהצבא או סיים שיעור ה', בא ואומר: "אבא, אמא, טוב לי בישיבה. אני רוצה להמשיך ללמוד. אני רוצה לגדול בתורה" -המבט שלהם משתנה. הדאגה מתגנבת ללב. במקום להתמלא בגאווה, נפלטת השאלה: "נו, אבל מתי תתחיל את החיים? מתי תלמד מקצוע? מתי תתפרנס?".
יש לנו עיוות בתפיסה, והוא עולה לנו ביוקר.
אנחנו חייבים לעסוק בהוקרה ללומדי התורה. בחור שבוחר להקדיש את שנותיו היפות ביותר ללימוד תורה, מתוך אידיאל ומתוך רצון לבנות את הקומה הרוחנית של עם ישראל, ראוי להערכה ציבורית לא פחות מכל מצוינות אחרת. אנחנו צריכים ליצור אווירה שבה המשפחה והסביבה גאים בבחירה הזו, מחבקים אותה ורואים בה שליחות לאומית.
אבל מעבר לכבוד, יש כאן שאלה פשוטה על העתיד של כולנו: מי יחנך את הילדים שלנו? אנחנו שומעים על המחסור החמור במורים בחמ"ד ועל הצורך באנשי חינוך בעלי שיעור קומה. אנחנו צריכים לזכור: אותם בחורים שיושבים היום בבית המדרש ועמלים בתורה, הם אלו שבעוד כמה שנים יעמדו בכיתות, ינהלו את בתי הספר וישמשו כרבני הקהילות שלנו. אם לא נוקיר אותם היום כשהם תלמידים, אם לא ניתן להם את הגב והתמיכה לגדול ולהתמלא בתורה - לא יהיה מי שיעביר את הלפיד הלאה לדור הבא. המצוינות החינוכית מתחילה במצוינות תורנית.
השבוע ציינו עשור לקרן "אחד לאחד". במשך עשר שנים הקרן פועלת כדי להרים את קרנם של לומדי התורה ולהוקיר את עמלם. אנחנו עושים זאת, בין היתר, על ידי איתור ותמיכה כלכלית באברכים מצטיינים, כדי לאפשר להם לגדול בתורה בשקט ובביטחון. התוצאות מדברות בעד עצמן: בוגרי הקרן תופסים היום עמדות מפתח, ומכהנים כרבנים וכמחנכים שמובילים ויובילו את התורה של הציונות הדתית.
אבל הקרן היא רק הכלי. השינוי האמיתי צריך להגיע מלמטה. הגיע הזמן לשינוי תפיסה. המשימה של הדור שלנו היא להבין שלהיות תלמיד חכם ציוני זו משימה לאומית. אני קורא לכם, ההורים: כשבנכם אומר "חשקה נפשי בתורה" - אל תכבו את האור. תגבירו אותו. תהיו גאים בו. כי הוא בונה את הנצח של כולנו.