לקראת הקמפיינים הצפויים במערכת הבחירות הבאה עלינו (לטובה?) מעריכים מומחים כי שוב ושוב ידובר בהם על תופעת הדיפסטייט, שלטון הפקידים המיישמים מדיניות במקום המנהיגים שנבחרו לכך ובניגוד לתפיסתם.
על מנת להבין את משמעותו של שלטון הפקידים שוחחנו עם עדו נורדן, מחבר הספר 'בעל הבית' בו הציג מתוך ניסיונו בתפקידים בכירים שונים בשירות המדינה, את כוחם האמיתי של הפקידים. בפתח דבריו הוא מציין כי הספר אמנם מאבחן את הבעיה, אך מיזם שהקים לאחרונה, פורום הבכירים במגזר הציבורי, מהווה את ראשיתו של הפתרון.
נורדן מזכיר כי השיח על שלטון הפקידים קיבל תאוצה בעקבות השבעה באוקטובר מתוך תחושה שישנם בישראל מי שמקבלים החלטות מעל ומתחת לאפם של נבחרי הציבור, ועם זאת לציבור הרחב הדבר עדיין לא ברור, האם מישהו סבור שישנו מרתף אפל ואפוף עשן שבו מתקבלות החלטות? ברור שלא זו המציאות. אז מהו כן שלטון הפקידים?
כדי להבין את האירוע מציין נורדן שתי דוגמאות. הראשונה שבהן היא העלאת רעיון ההגירה מעזה על ידי נשיא ארה"ב. בעקבות העלאת הרעיון שוחח נורדן עצמו עם חבר האוחז בעמדות שמאל ושאל אותו לדעתו על התכנית. החבר טען שהוא דווקא בעד. נורדן מצידו ציין שאלמלא דיבר על כך נשיא ארה"ב נושא ההגירה מעזה לא היה יכול להיות חלק לגיטימי מהשיח, ומי שכן היה מדבר על כך היה מתוייג כמשיחי הזוי ופנאט.
מה שאיפשר את השיח הוא הרחבת חלון הנורמאליזציה של השיח, ואת זאת עשה נשיא ארה"ב בתכניתו.
הדוגמא הנוספת אותה מציג נורדן היא האפשרות שמספר ימים לפני השבעה באוקטבור מתכנסים כמה מאנשי חטיבת המחקר של אמ"ן ומכולם עולה האמירה לפיה חמאס מעוניין רק לשלוט ברצועה ומשום כך הוא מבין שטרור רק ירחיק אותו ממטרתו. במידה ובאותו חדר ישנו אדם אחד שחושב אחרת, לטעמו ולהערכתו חמאס רוצה להרוג כמה שיותר יהודים ויחפש לכך את ההזדמנות הראשונה, גם במחיר אבדן השלטון, הוא לא יעז לומר זאת, ואם בכל זאת כן יאמר זאת, הוא יראה כיצד שאר יושבי החדר מעבירים ביניהם מבטים וממשיכים הלאה.
"אנשים מחילים על עצמם מגבלות", מסביר נורדן את התופעה. "אנשים בינם לבין עצמם מנהלים שיח פנימי ושואלים האם כדאי לי לומר את הדברים, האם זה אפקטיבי, ואם יהיה מי שיקשיב לי, בדברים חשובים אחרים לא יקשיבו לי. אלה חישובים שקורים כל הזמן. זה קורה גם במגזר העסקי וגם באקדמי ולא רק במגזר הציבורי", מציין נורדן ומוסיף כי "אנשים שוקלים מה לגיטימי לומר ומה לא". למעשה מדובר בסתימת פיות ללא הצורך לסתום פיות באופן מעשי.
"זה קורה כי כולם עוברים במטחנת המוח שנקראת האקדמיה הישראלית. היא זו שקובעת את הנורמות ואת הכללים, את מה שנחשב ומה לא, מה רציני ומה מדעי, וכך הם קובעים את המסגרת ואת הנורמות של השיח", אומר נורדן ומציג דוגמא מניסיונו שלו כאשר למד קורס באוניברסיטה העברית אצל ד"ר גדי טאוב בתקופת השמאל שלו. שתי הרצאות של טאוב עסקו במשנתם של הרב קוק ובנו, הרב צבי יהודה. טאוב דיבר בשצף קצף נגד התפיסה הגאולית המשיחית, אלא שכמה שיעורים קודם לכן בשיחה אמר טאוב לנורדן שהוא מעולם לא קרא את כתבי הרב קוק. כאשר ציין נורדן בפני גדי טאוב את העובדה הזו וטען שהוא, בניגוד לטאוב, מכיר את כתבי הרב קוק ואת משנתו והמציאות הפוכה, אמר לו טאוב שבכך הוא חולק עם פרופסורים ודוקטורים נחשבים מסויימים. באמירה זו כבר לא היה צורך לדון בעומק הטיעון אלא לתייג את נורדן כנגוע ולכן לא ראוי להקשבה, בעוד הפרופסורים והדוקטורים הם הנחשבים למבינים.
"כך האקדמיה קבעה לכולנו את גבולות הגזרה, וההגמוניה של השמאל מבינה את זה מעולה. כשהם הפסידו את השלטון ב-77' בתקופת ממשלת מעבר, כשבגין עוד לא הודיע על הקמת הממשלה והיה עדיין תוך כדי המו"מ הקואליציוני, הם קיבלו החלטה דרמטית של עצמאות האקדמיה, כלומר שאין אפשרות לנבחרי הציבור להשפיע על מה שקורה באקדמיה, והחלטה שנייה, שהתקציבים לאקדמיה יזרמו". משום כך, מסביר נורדן, המענה לדיפסטייט אינו בהחלפת אדם כזה או אחר אלא בתהליך עמוק הרבה יותר.
עוד הוא מוסיף ומסביר כי לאחר שהוברר לשמאל שבהיבט הדמוגרפי הוא מאבד את כוחו, "המהלך הבא היה החלשת המוסדות הנבחרים, דרך הצמדת תדמית שלילית לנבחרי הציבור כאינטרסנטים וחדלי אישים". שיח זה אינו קורה במרתפים אפלים אלא באקדמיה וממנה גולש לתקשורת, ומתוך כך נוצרת התודעה שפוליטיקאים בהכרח הם מושחתים. נורדן מזכיר שהסיסמא 'מושחתים נמאסתם' התקבעה בתקופת שלטונו של יצחק שמיר ישר הדרך.
מתוך כך המסקנה המתבקשת היא העברת הסמכות למי שרויט שיסמכו עליו, כלומרהפקידים ושופטי בית המשפט העליון. זו הסיבה, מציין נורדן, שכאשר מגיעים הלשעברים לאולפני התקשורת ניתן לזהות בקולם את הבוז העמוק שהם רוחשים כלפי הדרג הנבחר. עוד מציין נורדן כי התופעה מכה גם בנבחרי ציבור משמאל ולא רק באנשי ימין.
"בשבעה באוקטובר ראינו את זה בצורה ברורה, כשראש השב"כ והרמטכ"ל לא מדווחים לדרג המדיני ובפרוטוקולים מדבר ראש השב"כ על החשש ממיסקלקולציה, כלומר שיש להדיר את ראש הממשלה ממידע כי מדובר באדם שמרן שעלול להגביר כוחות בגדר וזה מה שיגרום לצד השני לחשוש ולפתוח במלחמה", אומר נורדן ומוסיף כי לאורך המלחמה כולה ניתן היה לראות כיצד הדרג הביטחוני הבכיר, ראש השב"כ והרמטכ"ל, עושים ככל יכולתם על מנת לסכל את הפעולות שבהם רצו נבחרי הציבור.
עם זאת במהלך המלחמה האחרונה היה שינוי משמעותי והוא נוכחותם ארוכת הזמן של אנשי מילואים בדרגים שונים, כך שלנבחרי הציבור היו מקורות מידע נוספים מעבר לצמרת.
לנוכח כל זאת שאלנו אם לא ניתן להטיל אחריות על נבחרי הציבור הימניים שעל אף עשרות שנות שלטון לא הובילו לשינוי של ממש. נורדן מוצא טעם בשאלה, אך מסביר את המסלול הנדרש על מנת להתמנות לרמטכ"ל, ואת הדרך בה ההגמוניה מסננת קצינים במעלה הדרך, כפי שקרה במקרה אפי איתם, עופר וינטר ואחרים. התוצאה היא שלהכרעת הדרג המדיני מובאים ארבעה שמות של מי שפחות או יותר מבטאים את אותה תפיסה ואותה התנהלות, ולמעשה גם הם אנשי ההגמוניה. הדבר קורה, הוא אומר, לא רק בשורות הצבא, אלא בכל מערכת.
"קשה מאוד להביא מועמדים למינויים לתפקידים בכירים מאוד בשירות המדינה, שגם יש להם את הניסון המקצועי הרלוונטי, גם עשו דברים משמעותיים שיהפכו אותם לרלוונטיים, וגם לא יהיו אנשי הגמוניה".
עוד מוסיף נורדן ומציין את מעמדו של הרמטכ"ל בישראל שלפני השבעה באוקטובר כמעמד חזק ואיתן יותר מזה של ראש ממשלה, וכאשר כל ראשי מערכת הביטחון מציגים בפני ראש ממשלה עמדה לפיה אין לצאת למלחמה נגד חמאס, גם אם סבור ראש הממשלה שהם טועים הוא מוצא את עצמו בבעיה מאחר והבכירים מדליפים לתקשורת את היותו בודד בעמדתו, מה שממילא מביא עליו מתקפות תקשורתיות וציבוריות כולל במחנה שלו, במחנה הימין, שלא יקבל בהבנה מצב בו ראש הממשלה מתנגד לעמדת כל ראשי השירותים. הציבור ישאל על סמך מה הוא מחליט הפוך מהם, תחושת בטן, אינטלקט אישי?
נורדן מעיר כי גם לאופן הצגת המידע יש משמעות וראשי השירותים יודעים להציג את הנתונים באופן שיוביל למסקנות שבהן הם חפצים.
במלחמה האחרונה התחוללה תפנית שבאה לידי ביטוי בשני אירועים דרמטיים, הביפרים וחיסול נסראללה. בשני המקרים בחר ראש הממשלה לפעול בניגוד לעמדת ראשי שירותי הביטחון שניסו לסכל את ההחלטה. אירוע הביפרים חולל שינוי לא רק במזרח התיכון אלא בעולם כולו, ובחיסול נסראללה דרשו ראשי המערכת ליידע את האמריקאים שלא יתמכו בנו אם לא נעשה זאת, אבל נתניהו סירב והוביל לשינוי הדרמטי.
כאמור, מול התופעה המחלחלת לכל זירה בשירות הציבורי, הקים נורדן את פורום הבכירים המבקש להציע כבני שיח תקשורתי אנשי מקצוע שלא ניתן יהיה לערער על מקצועיותם ולא ניתן יהיה לתייג אותם כמחזיקי ומקדמי אג'נדה פוליטית, ובכך נוצר קול אחר שאינו פוליטי.
באחרונה, הוא מספר, הגיש הפורום הצעת חוק לשינוי ושיפור מינוי הבכירים בשירות המדינה, כך שלא יהיה עוד מצב בו מי שנכשל בתפקידו אינו משלם על כך מחיר ואינו נושא באחריות אלא ממשיך בתפקידו, מציאות בה הסמכות נתונה בידי הפקידים והאחריות מוטלת רק על גב הנבחרים. דוגמא לכך הוא מוצא בניסיון הנמשך מזה שנתיים וחצי לפטר את העומדת בראש רשות התחרות, הרשות שאמורה למנוע מונופולים בישראל, מאחר והשר הגיע למסקנה מהירה שתפקודה כושל ואזרחי ישראל משלמים על כך את המחיר, אך היועמ"שית מונעת את הפיטורין ושינוי לא קורה. תקוותו של נורדן היא שהחקיקה החדשה תקודם במהירות ותביא לשינוי המיוחל לטובת כלל אזרחי ישראל.
"שואלים אותי אם ראש הממשלה הפיק לקחים", הוא מספר לסיום, "אנחנו רואים את קבלת ההחלטות שלו במהלך המלחמה בניגוד לעמדת ראשי מערכת הבחיטחון, מה שלא היה קודם וזה בא לידי ביטוי גם במינויים. הסנונית הראשונה הייתה זיני, אחר כך גופמן ויהיו עוד בעתיד".