לאולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 הגיע מייסד ומוביל תנועת 'הרבעון הרביעי', ד"ר יואב הלר, ומשיב על לא מעט שאלות קשות שמעוררת התנועה שהוא יחד עם שותפיו הקימו ומונה היום מאות אלפי תומכים.
הלר מסביר שבמהלך השנים נולדה בו השאיפה לחבר ולהדביק את עם ישראל זה לזה מתוך אמונה בנצח ישראל ושאיפה להקים כאן, בארץ ישראל חברת מופת, תפיסה שמקורה במשנת אחד העם, משנה ישראלית החיה את החיבור למסורת היהודית לדבריו.
גישה זו, מספר הלר, מפגישה אותו עם קהלים שונים ומקוטבים לכאורה, אך במפגשים אלו הוא מצליח להוכיח שתחומי ההסכמה רחבים מכפי שכל צד סבור, שמרנים מגלים שלא מעט ליבראליזם כרוכה בתפיסתם, וליברליסטים מגלים את הקשר היומיומי שלהם לחוויה היהודית מסורתית.
הלר מספר על התנועה שהקים כתנועה אזרחית שתכליתה לדבריו "לשנות את פניה של הפוליטיקה הישראלית", וזאת מתוך מחשבה על מה שכן אפשר להשיג בהסכמות ולא על מה שלא. התנועה קמה, מציין הלר, דווקא בתקופת שלטונו של נפתלי בנט על רקע הקיטוב החברתי המעמיק והולך, וההבנה שדרוש שינוי מהותי ומשמעותי במספר סוגיות משמעותיות ובהן חינוך, משילות וביטחון.
"תנועת הרבעון הרביעי היא תנועה אזרחית-פוליטית שמטרתה לשנות את השיח של הפוליטיקה הישראלית משיח של מה לא לשיח של מה כן", הוא אומר.
להבנתו של הלר ללא הקיטוב המפלג את החברה בישראל יתברר כי 60-70 אחוזים מהסוגיות זוכות להסכמה של כלל החברה, אך לשם כך יש להיפרד מההפרדה הגושית המחלקת את העם בישראל ואינה מאפשרת קידום מהלכים שאכן יהיו לטובת כלל החברה ועתידה של המדינה. "אם מורידים את הקיטוב מגלים ש70% מהישראלים יכולים להסכים על נושאי הליבה של מדינת ישראל, אבל כיום הרוב הציוני נמצא בשני גושים מופרדים לחלוטין", הוא מסביר.
הלר מספר כי כשם שאנשי ימין מאשימים אותו כמי שמבקש "לגנוב" קולות מימין בשם אותה אחדות, כך אנשי שמאל מאשימים אותו כאילו הוא שלוחה של נתניהו. הוא עצמו מבקש להתנער מהתיוגים הללו ומציין כי לתפיסת תנועתו המנדט ה-61 לא יכול להיות של ערבים או של חרדים, ועם זאת הלר נדרש להשיב לשאלת החשש מבזבוז מנדטים או מהעברת קולות מימין לממשלת שמאל. האם ניתן להקים מפלגה מבלי להידרש לשיוכה לאחד הגושים, הימין או השמאל, כזו שתעסוק בהיכרות הדדית בתוך העם פנימה?
הלר גם מתבקש להשיב לעמדת תנועתו בסוגיות כמו גיוס חרדים וערבים, ההעדפה, באם יידרש לה, בין ישיבה בממשלה אחת עם מנסור עבאס או עם איתמר בן גביר, הרפורמה המשפטית, הנדרשת לנוכח שורת שינויים שתנועתו מבקשת להוביל בכלל אפיקי המשטר הישראלי, גם חיזוק הכנסת, שינוי מספר הח"כים, ולא רק טיפול בהפרדת הרשויות.
יואב הלר את משמעות בנון לפיו 19 אחוזים מבעלי זכות הבחירה אינם רוצים עוד לעסוק בפוליטיקה, ולהערכתו מפלגת מאזניים תעניק להם בית פוליטי. הלר נשאל אם מפלגתו של גנץ אינה מהווה מפלגת מאזניים שכזו. הוא מצידו משיב ופותח בשבח לגנץ שהצטרף לממשלה מיד לאחר השבעה באוקטובר, אך מעבר לכך, סבור הלר, משנתו של גנץ מאמצת רק באופן חלקי את תפיסת הרבעון הרביעי, וזאת מעבר לתמיכה הרחבה שתנועתו שלו מקבלת בחברה הישראלית והוא משוכנע שתבוא לידי ביטוי גם בקלפיות.
כשהוא נשאל אודות תפיסתו באשר לעתיד יהודה ושומרון משיב הלר כי ברמה האישית הוא משוכנע שסוגיית המדינה הפלשתינית אינה עוד רלוונטית בעקבות השבעה באוקטובר. הוא עצמו מתנגד להקמתה וביקר את דבריו של יאיר גולן שקבע כי לא יעביר תקציבים ליישובי יהודה ושומרון. את תנועתו הוא מגדיר כניצית ביטחונית, גם אם היא "לא באזור בן גביר", כלשונו.
הלר מציין את חשיבות החינוך הממלכתי המאוחד בלפחות חמישים אחוזים מתכני הלימוד של כלל המסגרות, וזאת במגמה לייצר אתוס משותף לעם על מגזריו השונים. בדבריו הוא מביע ביטחון ברצון של רוב משמעותי בחברה החרדית לחנך את ילדיהם מתוך ידיעת לימודי חול כמתמטיקה ואנגלית.
בחזונו הוא רואה גם את הציבור הערבי מתגייס למסגרות הדרושות למדינה, גם אם אינן צה"ל, כדוגמת המשטרה, כיבוי אש וכיוצא באלה. עם זאת הוא אינו סבור שניתן לכפות גיוס בכוח הזרוע, אך לייצר שני מסלולי אזרחות, זה של המבקשים לתרום וליהנות מפירותיה של המדינה, וזה של המבקשים להתנתק, לא לתרום ומנגד גם לא לקבל אלא את זכויות המינימום לחיים בארץ.
בדבריו מדגיש הלר את החשיבות שהוא מוצא בהיותה של מדינת ישראל מרכזו הרוחני של העם היהודי מרכז הרוחני של העם היהודי, ועם זאת מדינה שלא תהיה בה אפליית זרים, ועל כל אלה שב יואב הלר ונשאל אם השימוש במושגי האחדות והממלכתיות אינן שימוש ילדותי שאינו מתמודד עם ההתלבטות בין הליכה לממשלה עם החרדים או עם הערבים. הלר מאמין שבכוחה של מפגה ברוח תנועתו יהיה לכפות על הגושים לשבת יחדיו ולטוות לעצמם דרך מאוחדת לפתרון בעיות הליבה של מדינת ישראל.
בשאלת ההובלה סבור הלר כי ראש הגוש הגדול הוא זה שיהיה ראש הממשלה. לתפיסתו שלו על נתניהו להתחלף גם בשל אורך כהונתו שאין לה אח ורע בעולם המערבי, וגם בשל השבעה באוקטובר והאחריות הנובעת מכך.
בפני הלר מונחת גם שאלת הפרקטיקה, הפיכת העקרונות הגדולים והאידיליים לפרקטיקה פוליטית שאינה תמיד נעימה למראה ואינה תמיד נוחה לעיסוק, כך גם החשש שמא הוא ואנשים נוספים שמגיעים מתוך כוונות טובות כמותו יהפכו ל"אידיוטים שימושיים" עבור מנהיגים שיקימו ממשלה עם הרשימה הערבית המשותפת. לטעמו של הלר, אכן שינוי מתוך הפוליטיקה עצמה יהיה קשה מאוד לבצע, ומשום כך הוא מאמין ומקווה, תנועה אזרחית תוכל להביא את החשיבה החדשה, זו שאינה מחנאית ואינה גושית, לטובת פתרון בעיותיה של המדינה.
"המטרה שלנו היא להגיד לישראלים: לפני השאלה כן ביבי לא ביבי - בואו, תכירו ישראלים ששונים מכם ואחרי שנפתח את הלבבות נתחיל לדבר על פתרונות", הלר מסביר, "תנועת הרבעון הרביעי היא תנועה אזרחית פוליטית שתמשיך לעורר ביקושים לאחדות ולפתרונות בעיות הליבה של מדינת ישראל".