בשבועות האחרונים מתרבים הקמפיינים המצדדים בהקמת ממשלה של "ברית משרתים" עם השמאל ודחיקתם של החרדים לאופוזיציה.
סקירה קצרה של ההיסטוריה הפוליטית של השנים האחרונות מוכיחה שאם אין חרדים בקואליציה, אין יכולת קיום לממשלה. בדוק. בואו נלך ממשלה אחרי ממשלה, מה קרה כשהחרדים נשארו בחוץ. ממשלת בנט לפיד, הממשלה הקודמת, בקושי הוציאה את שנתה. התיאבון החילוני גבר עד כדי הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים, מה שהביא לפרישתם של עידית סילמן וניר אורבך, ולסיום דרכה של הממשלה.
ממשלת "ברית האחים" של הליכוד ביתנו עם נתניהו וליברמן, הבית היהודי של בנט, יש עתיד של לפיד ומפלגת "התנועה" של ציפי לבני, הייתה יכולה להחזיק מעמד בלי בעיה. אולם, התיאבון השמאלני גבר, וחוק "ישראל היום" שרצו להעביר בנט ולפיד הביא לנפילת הממשלה אחרי שנה וחצי.
ממשלת שרון השנייה: התחילה בברית מבישה בין המפד"ל ובין שינוי של טומי לפיד עם פגיעה חמורה בזהות היהודית של המדינה בדמות ביטול משרד הדתות, הובילה לשינוי מוחלט בהרכב הממשלה, שהפכה לממשלת שמאל, כדי להוציא לפועל את תכנית ההתנתקות מחבל עזה. זה מה ש"הרווחנו" מזה שהשארנו את החרדים בחוץ.
ממשלת ברק: בהתחלה פרשו יהדות התורה, בגלל השינוע של המשחן של חברת חשמל בשבת, ואחר כך פרשו המפד"ל וש"ס בשל הוויתורים המפליגים שאהוד ברק הסכים לתת לערפאת בשיחות בקמפ - דייוויד. הממשלה נותרה ללא רוב בכנסת, ותוך זמן קצר נפלה.
מי שמרמה את עצמו לדעת, או חכם בעיני עצמו, וחושב שאפשר להקים ממשלה בלי שותפות עם החרדים, שיחשוב פעם נוספת. הוא צריך לבדוק מה קרה ב26 השנים האחרונות שעליהן אני מדבר, ולהסביר לעצמו מדוע ארבע ממשלות ללא החרדים לא הצליחו להחזיק מים, ונפלו אחרי שנה או שנתיים.
אפשר להישאר ברמת הפרשנות הפוליטית, ולתת הסבר פוליטי נפרד לכל אחת מארבע הדוגמאות שמניתי. אולם, מי שירצה לרדת לשורש הדברים, אין צורך בהסבר עמוק במיוחד.
כדי שממשלה יהודית בארץ ישראל תחזיק מעמד היא צריכה מכנה משותף יהודי רוחני שיעמיד אותה על הרגליים. ללא המשמעות היהודית הפנימית של מדינה יהודית, שהיא המכנה המשותף האמתי שלנו כעם ישראל, לא תיתכן שותפות פנימית אמיתית. האינטרסים הנפרדים של כל מפלגה יעלו לראש סדר היום, והממשלה תקרוס לתוך עצמה. ניתן לראות את זה גם בהשוואה תנכ"ית בין ממלכת יהודה בירושלים, שהמלכים בה החזיקו מעמד שנים ארוכות, לבין ממלכת ישראל שבדרך כלל התחלפו בה המלכים בקצב מזורז. "באין חזון ייפרע עם". גם כיום בגוש השמאל, אין התייצבות מאחורי מנהיג אחד, וכל אחד "מתנשא לאמור אני אמלוך".
בשנים הראשונות של המדינה מפלגת העבודה וחברותיה חיו בתודעה יהודית עמוקה למרות שלא היו דתיים בהשקפת עולמם, והממשלות שלהם עם שותפות של המפד"ל החזיקו מעמד.
מאז שהשמאל הישראלי נעשה פחות יהודי וציוני, ויותר ליברלי ופרוגרסיבי, המכנה המשותף היהודי לא מספיק עמוק, הזהות היהודית של המדינה מוחלפת ב"מדינת כל אזרחיה", ונצרכת השותפות של החרדים על מנת לתת זהות יהודית משמעותית להרכב הקואליציוני.
ללא המכנה המשותף היהודי, האינטרסים הצרים של המפלגות השונות מקבלים עדיפות עליונה והממשלה נופלת.
רק חזון יהודי אמיתי יכול לתת יכולת עמידה לממשלה בישראל, ומי שחושב שאפשר להעמיד אותו ללא המפלגות החרדיות ועולם התורה שהן מייצגות, כדאי לו שיקנה משקפיים ויתבונן על המציאות בגובה העיניים.
אני לא שולל ייתכנות של ממשלה רעועה שתקום על ידי גוש השמאל ללא החרדים, אבל גם היא לא תביא לשום הישג משמעותי בתחום של "גיוס החרדים", ותושלך כמו קודמותיה לפח האשפה של ההיסטוריה.
היא רק תשאיר ירושה קשה של מינויים בעייתיים כמו הרמטכ"ל ראש השב"כ ראש אמ"ן והפצ"רית לשעבר, והיועמ"שית הנוכחית. אשמח מאוד אם ההוגים והמשתעשעים ברעיון הכושל הזה ייחשבו מסלול מחדש, ולא יחזרו פעם נוספת על אותה הטעות.