מעולם לא ראינו את התקשורת הישראלית מתגייסת למען שוטר כפי שהיא עוטפת ומחבקת את רינת סבן.
הקצינה האלמונית הפכה לדמות מרכזית בשיח הציבורי - לא מפני שפעלה במצוינות ולא בגלל שהתקשורת דואגת באמת למערכת אכיפת החוק, ובטח לא מתוך הערכה לשוטרים שבשטח.
אלא מסיבה אחת בלבד: משום שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, קבע שהיא אינה ראויה לקידום.
ומרגע זה, הקצינה כבר לא עוד קצינה. והסיפור כבר לא מקצועי, אלא פוליטי.
ועכשיו רינת סבן היא סמל, היא קורבן. והיא בעיקר כלי ניגוח נוח במאבק נגד השר.
הלוואי שאותו חיבוק תקשורתי היה ניתן גם לשוטרים אחרים.
לגיבורים אמיתיים.
כמו הקצין בדימוס גיא רייף, שנטרל מחבלים במהומות אוקטובר 2000, והוקרב על מזבח של נרטיב שמאלני מתרפס.
בחודש שעבר פגש בן גביר את רייף והבהיר בפשטות:
"אילו הדבר היה קורה היום, היית מקבל העלאה בדרגה, לא הדחה בבושת פנים".
או לוחמת מג"ב אוריאן בן קליפא, שביצעה מעצר מוצדק בסמטאות העיר העתיקה - אלא שהעצורה הייתה בתו של מוכתר מקומי. כדי לרצות את "הגורמים הנכונים", היא הודחה מתפקידה. השר בן גביר, בניגוד לעמדת המערכת, בחר לגבות אותה והחזיר אותה לשירות.
או השוטר שחר מזרחי, שירה בגנב רכב מתוך הגנה עצמית - ונשלח לכלא על ידי שופטים מנותקים מהמציאות. גם אותו התקשורת לא חיבקה. להפך. היא הפנתה לו גב.
ואפשר רק לדמיין איזה יחס היה מקבל לו בן גביר היה "שר המשטרה" גם בזמן המקרה שלו.
אף אחד מהם לא קיבל מעטפת תקשורתית חמה. הסיפור שלהם סופר אחרת. הם לא הוצגו כקדושים מעונים, בטח לא כלוחמים אמיצים וגיבורים שחתרו למגע (למרות שכולם אכן כאלה).
לא נכתבו עליהם מאמרי תמיכה. והם לא הוזמנו לאולפנים. אבל רינת סבן היא גיבורת ישראל. אין ספק שעל האומץ שלה והעוז שהציגה בבית המשפט, היא ראויה לקבל את עיטור העוז, לכל הפחות.
וכל הפרגונים הללו לא מאהבת שוטרים. אלא אך ורק משנאת בן גביר. הפרשה הזו ממחישה עד כמה נשחק האמון במוסד התקשורת בישראל,
וגורמת לעצור ולחשוב:
למה מקרים מסוימים זוכים להילה ציבורית חסרת תקדים, בעוד אחרים נשכחים כמעט לחלוטין?
תראו את פסטיבל לוסי אהריש, ותנסו להיזכר האם טלי גוטליב שפתח ביתה נחסם על ידי אנרכיסטיים זכתה לכזה חיבוק מהממסד התקשורתי, והאם במקרה שלה הם גילו אמפתיה או זלזול?
וכשהאמון נשחק - נוצרות אלטרנטיבות.
כמה טוב שיש את ערוץ 7.
כמה טוב שקם ערוץ 14.
כמה טוב להאזין לגלי ישראל.
כמה טוב שיש רשתות חברתיות.
ומילה לסיום - כשערוצי תקשורת בוחרים את הגיבורים שלהם לפי זהות פוליטית, שלא יתפלאו שהקהל בוחר ערוצים אחרים.