פרויקט הבניה שאמור היה לאפשר התרחבות והתחדשות בקיבוץ אדמית שבגבול הצפון, תקוע. הדיבורים על הצורך בחיזוק הצפון לאחר המלחמה נתקלים בבירוקרטיה תמוהה עליה מספר לערוץ 7 רביד סיוון תושב הקיבוץ בשנים האחרונות.
סיוון מספר על תחילתו של פרויקט הבניה בימים שקדמו למלחמה. טרקטורים וכלי ציוד הנדסי עלו לקרקע והחלו בעבודת התשתיות והמשפחות הצעירות כבר נערכו לשלב הבא, שלב הגשת התכניות לאישור, בתקווה גדולה לצאת מהבתים הקטנטנים בהם הם מתגוררים עד כה.
אלא שיום לאחר השבעה באוקטובר פונה הקיבוץ מתושביו. הקבלן שהחל בעבודות התשתית הודיע שלא יוכל להמשיך בעבודה ובסיכום עימו הוחלט שיפסיק את העבודות. כעבור שנתיים הוחזרו התושבים לקיבוץ, שרים ואח"מים הגיעו ודיברו על חשיבות חיזוק הישובים בצפון, הבטיחו מענקים והקלות למי שיחלו בהנחת יסודות והתקווה הייתה שבתוך זמן קצר יגיע קבלן חדש שימשיך בעבודת הכשרת התשתיות, אלא שזה לא קרה "ומאז אנחנו בהמתנה", מספר סיוון.
מעת לעת מתקשרים התושבים למשרד השיכון כדי לדעת אם משהו מתקדם בפרויקט התקוע. לפני שלושה שבועות נאמר להם שעל מנת שניתן יהיה להשלים את הכשרת התשתיות יש לגייס עוד עשרים משפחות, ובכך יתאפשר להוציא מכרז להבאת קבלן חדש.
סיוון מציין כי בעבר נאמר לתושבים שקליטה של עוד 12 משפחות תאפשר את תחילת ההליך, המשפחות אכן נמצאו והצטרפו לפרויקט, אלא שבעקבות המלחמה חלק עזבו וביטלו את התכניות. כעת ממתינות 18 משפחות להתקדמות הפרויקט, אך האתגר שבמציאת עוד 20 משפחות נראה כמעט בלתי אפשרי, לפחות לא בטווח הזמן הנראה לעין. אדמית אמנם שוכן במקום עם נוף נדיר ביופיו, אך הקרבה לגבול, כשמונה מאות מטרים, המרחק מהעיר הקרובה, שלומי, ומבית החולים הקרוב, בנהריה, מקשים על אתגר גיוס משפחות נוספות לפרויקט.
להערכת סיוון צירוף משפחות נוספות לא יקרה בטווח של 5-6 השנים הבאות, והמשמעות היא לא רק המתנה בלתי אפשרית בדירות קטנטנות של 45 מטרים כאשר המשפחות מתרחבות, אלא גם אבדן המענקים וההטבות המוצעות למי שיבנה בתקופה הקרובה.
סיוון מדגיש כי לא מדובר בפיתוח תשתיות מראשיתן. כמחצית מהפיתוח כבר נעשה והשלמתו לא אמורה להיחשב לפרויקט כלכלי גדול עבור משרד ממשלתי כמשרד הבינוי והשיכון, בעיקר כאשר הקבלן שעזב באמצע הותיר ככל הנראה בקופה כלשהי את יתרת התשלום על העבודה שטרם בוצעה.
יצוין כי בתגובה שנמסרה על ידי משרד השיכון ל'ישראל היום' נטען שהמשרד בוחן בימים אלה את שינוי שיטת הפיתוח לזו שקיימת בישובים כפריים באזורי עדיפות לאומית שבהם המועצה האזורית היא שמבצעת את הפיתוח ובכך תתאפשר התקדמות הפרויקט. כמו כן בוחנים במשרד דרכים להאצת קצב השיווק באדמית.
סיוון שומע את התגובה ומתקשה להאמין לתוכנה. הוא טוען שדברים מתנהלים בחוסר שקיפות ומענה הגיע רק כאשר אחד החברים פנה למבקר המדינה. הסחבת, הוא אומר, יצרה חוסר אמון. "ציפיתי לראות טרקטורים יומיים אחרי שאנחנו חוזרים כי דברו על הצורך לחזק את הצפון ולפתוח ולחזק עסקים", הוא אומר ומעריך כי כדי לפתור את הסוגיה די במישהו ממקבלי ההחלטות שיאמר 'חאלס', כלשונו, ויפעל להשלמת העבודות.
השקעה כספית של המשרד, הוא אומר, לא רק שתוחזר על ידי הרוכשים הבאים, אלא שהיא זו שתאפשר התקדמות שתשכנע עוד ועוד משפחות להצטרף לפרויקט שקורם עור וגידים. "כאשר אנשים יראו כביש, שטח לבניה ובתים שכבר נבנו, הם יבואו", הוא משוכנע.