צופיה איבגי, שבעלה אליהו נפצע במהלך המלחמה, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על ההתמודדות האישית והמשפחתית עם האירוע.

המלחמה תפסה את אליהו בשירות מילואים בחטיבת אלכסנדרוני. הוא הוצב בציר נצרים ובמהלך פעילות במתחם חורבות המוקף בבנייני יוקרה גבוהים, נפתחה לעבר הכוח אש צלפים קטלנית. אליהו ראה את חברו נופל על הרצפה. כשהתכופף לסייע לו נפגע בעצמו והוטח ארצה.

"היה חילוץ מאוד מאוד אינטנסיבי וקשוח", משחזרת צופיה את הרגעים שאליהם נחשפה מאוחר יותר דרך עדויות החברים. "25 דקות של חילופי אש. הם על הריסות, לא יודעים מאיפה יורים עליהם, פשוט משיבים אש לכל כיוון. חברים שלו מספרים שאליהו התנהל בקור רוח מדהים ברגעים האלה, למרות שהיה פצוע וסבל. הוא נשך שפתיים ושכב שם בזמן שהם ניסו לחפות עליו".

אפילו כשהגיע המסוק, חוליית חמאס זיהתה את פינוי הפצוע ושיגרה פצמ"רים ו-RPG לעבר המקום. אליהו מצא את עצמו שוכב על האלונקה תחת אזעקה, חסר אונים, עד שהמסוק המריא.

הפציעה הייתה קשה מנשוא: שני כדורים חדרו לגבו. האחד מעל האפוד הקרמי והשני מתחתיו. "הם חצו את הגב ונעצרו ממש חצי חצי סנטימטר מעמוד השדרה בשני המקומות. אחד הרופאים שטיפל בו כינה אותו 'הנס'".

בעוד אליהו נאבק על חייו בשטח, צופיה הייתה בבית, מנקה ומבשלת לקראת שובו המתוכנן לשבת. שיחת טלפון ממספר לא מוכר קטעה את ארוחת הערב של הילדים. זה היה אליהו שלא אפשר לצבא לצלצל לאשתו על פי הנוהל. "הוא אמר לי: 'אני בבית חולים, נפצעתי, יש לי כמה שברים, משהו בקטנה הכל בסדר. תבואי כמה שיותר מהר'". כשהגיעה לשערי צדק, מצאה לוחם שנשך שפתיים וסירב לקבל משככי כאבים מטשטשים רק כדי שיוכל לקבל את פניה כשהוא מפוקס ומרגיע.

לאחר חודשיים של אשפוז וחצי שנה של שיקום יום אינטנסיבי הכולל הידרותרפיה, פיזיותרפיה וטיפולים פסיכולוגיים, אליהו שוחרר לביתו.

בואו להיות שותפים ב'יד לגיבורים'>>>>

צופיה מבהירה כי כאן בדיוק מתחיל הפרק הקשה והנסתר מהעין. "מתחיל פרק חדש שהרבה פעמים בחוץ אנשים לא מבינים. זה נראה שהוא בסדר, הולך על הרגליים, אבל צצים כאבים חדשים". לאחרונה, כשאליהו ניסה לחזור לאימון מילואים, הגוף בגד בו. "הוא היה בשלושה ימים של אימון עם הווסט הקרמי, הוא חזר הבית ולא יכול היה לזוז. כאבי גב מטורפים".

ההתמודדות הביתית מורכבת מחזיתות רבות: שעות שבועיות המוקדשות לפיזיותרפיה כדי למנוע רגרסיה גופנית, עבודה בירוקרטית מול אגף השיקום, וטיפולים רפואיים שבועיים בבתי חולים שונים ברחבי הארץ לגילוי פגיעות משניות שצצות עם הזמן.

מעבר לפן הפיזי, צופיה חושפת את המחיר שמשלמים הילדים. "הגדול שלנו, שהוא בן ארבע היום, בעצם עם הפציעה ממש חווינו שם רגרסיה גם אצלו".

מתוך הקושי הזה צמח המיזם "יד לגיבורים" של רשת שעלים שמטרתו להעניק מעטפת תמיכה למשפחות הפצועים. צופיה מספרת על הכוח שהיא שואבת מהמפגשים עם נשות פצועים אחרות. "רק נשות פצועים מבינות אחת את השנייה, את ההתמודדות הזו. יש שם הבנה שכל כך משמחת ומרפאת את הלב ונותנת כוח".

אליהו וצופיה מספרים כי במהלך השיקום נחשפו לחברים רבים הסובלים מפוסט טראומה, והבינו עד כמה חשוב לפעול להעלאת המודעות הציבורית לנושא. "החלום שלנו הוא שתהיה מודעות ציבורית לעניין הזה. שאנשים לא יתביישו ויוכלו לשתף. שאישה תרגיש בנוח להגיד שבעלה מתמודד עם פוסט טראומה וזקוק לתמיכה. שהקהילה תבין עד כמה זה משפיע גם על הילדים".

למרות המחיר הכבד, צופיה אינה מתחרטת. "אנחנו מרגישים זכות גדולה מאוד שאליהו יצא למלחמה ונפצע בשביל להגן על עם ישראל, בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה ולקיים את הראיון הזה ושאנשים יצאו לבתי קפה ושאנשים ימשיכו בשגרה הבריאה בשמחה".

מאחורי כל לוחם פצוע עומדת משפחה שלמה שנאבקת בשקט. היו הכוח שלה.