ועדת העבודה והרווחה קיימה היום (שלישי) דיון בנושא היעדר מענים טיפוליים לבני נוער מהמגזר הדתי-לאומי המשתחררים מאשפוז פסיכיאטרי.
בדיון עלה כי בעוד שקיימות פנימיות פוסט-אשפוזיות לציבור הכללי, הציבור הדתי-לאומי סובל מחוסר כמעט מוחלט במסגרות המותאמות לאורח חייו.
יו"ר הוועדה ח"כ וולדיגר הסבירה כי משפחות נאלצות לבחור בין המתנה של שנה ויותר למקום פנוי, לבין שליחת הילד למסגרת שאינה מכבדת את אמונתו, דבר שפוגע ביציבות הנפשית שלו.
"זהות ויציבות הן עוגן ראשון במעלה בתהליך השיקום וילד פוסט אשפוזי זקוק למרחב שמכיר ומבין את עולמו, שמדבר את שפתו ומכבד את אמונותיו", אמרה וולדיגר. "המצב הנוכחי מציב משפחות בדילמה בלתי אפשרית בין המתנה ארוכה שעלולה לפגוע בילד ובתא המשפחתי לבין כניסה למסגרת שלא כוללת את המעטפת המתאימה לו".
עו"ס אורית סנדלר מבנימין סיפרה: "בשבוע שעבר הגיעה נערה בת 13 מפורקת, הבית מפורק. הם מגיעים 6 פעמים למיון פסיכיאטרי בחודש ושם פעם אחר פעם משחררים אותם הביתה. הם רוצים מסגרת ומענה והם מגיעים מהציבור הדתי לאומי. עם מסגרת אחת שיכולה להתאים היה להם כבר ניסיון לא טוב ואין שום אפשרות אחרת. אנחנו עומדים מול ההורים בדמעות ואומרים - אין לי לאן לשלוח אתכם. בסופו של דבר גם במקומות החילוניים היא נכנסה לרשימת המתנה".
הרב יובל שרלו, יו"ר קואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש, אמר בדיון: "פנימייה פוסט אשפוזית היא הכרחית. השהות בבית חולים פסיכיאטרי היא ארוכה אבל ברגע שאתה שולח מישהו החוצה בלי מערכת תמיכה וטיפול הוא יחזור לביה"ח. המסגרות הכלליות לא מתאימות לציבור הדתי וגם לא החרדיות. למען הילדים האלה צריך לצאת בקריאה למשרד הרווחה להקים פנימייה אחת לבנים ואחת לבנות. זאת המשימה הכי חשובה בטיפול בנוער".
ורד מזומן-אביעד, מנכ"לית קואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש, ציינה כי ישנן כ-20 פנימיות לחילונים ואפס למגזר הדתי, למרות מחקר שהעלה כי עשרות משפחות זקוקות למענה מיידי, "ב-2023 משרד הרווחה שלח אותי לעשות חקר והגענו ל-70 משפחות שאמרו שאם היו פותחים פנימייה כזאת עכשיו הם היו שולחים את הילדים. אנחנו רוצים שב-1 בספטמבר יהיה כבר מקום שיוכל לקלוט את הילדים".
לצד היעדר המענים לציבור הדתי לאומי, עלה בדיון גם המחסור הכללי בפנימיות פוסט אשפוזיות לבני נוער. ד"ר שולמית בלנק, מנכ"לית עמותת 'בני ארזים' המפעילה פנימיות פוסט- אשפוזית לבני נוער, שיתפה כי "הילדים בפנימיות הם ילדים של כולנו, של עם ישראל- ממשפחות חילוניות , ערביות, חרדים וגם דתיים וכולם חיים יחד ובשלום. הבעיה היא שאין בכלל מענה לגל העצום של הילדים שזקוקים לפנימייה פוסט אשפוזית. אין מספיק פנימיות. אנחנו מוצפים בילדים שמתחננים להיכנס".
אמא לנער השוהה בפנימיית "בני ארזים" תיארה את המציאות לפני המסגרת כ"גיהינום" וציינה כי רק סביבה נכונה הצליחה להוביל את בנה ללמידה לבגרויות ותפקוד.
רחלי שרון גרטי ממשרד הבריאות ציינה כי לאחר השחרור מבית החולים המחלקה הפסיכיאטרית אמורה להמשיך ללוות את הנער או הנערה במעבר ובחודשיים הראשונים, לרבות ייעוץ לצוות הפנימייה במטרה להפחית פניות חוזרות למיון, סבל ואשפוזים חוזרים.
וולדיגר תהתה מה קורה כאשר ילד משתחרר מבית החולים לביתו: "זה לא מסתדר. אנחנו שומעים כאן על המתנה של שנה ויותר לפנימייה פוסט אשפוזית, אז או שהילד נשאר בבית החולים או שהוא יוצא לביתו ואנחנו יודעים שבין בית החולים למשפחת המטופל אין קשר, אז מי מפקח ומלווה כאן?"
אפרת אדרי שרעבי ממשרד הרווחה: הסבירה כי ישנם כיום כ-1,200 בני נוער במסגרות דומות. היא הודתה במחסור לציבור הדתי-לאומי, בשונה מהמגזר החרדי והערבי שם יש מקומות פנויים, והודיעה כי המשרד נמצא ב"ישורת אחרונה" לקראת מכרז להקמת פנימייה לבנים ופנימייה לבנות, אך הנושא מתעכב בשל העובדה שהמדינה מתנהלת ללא תקציב מאושר.
ח"כ וולדיגר סיכמה את הדיון בנימה חריפה: "את האזרח הקטן לא מעניין חוסר בתקציב או הליכי מנהל - הוא רואה את הילד שלו מת מול העיניים".
היא דרשה ממשרד הבריאות נתונים אודות מספר בני הנוער ששוחררו מבתי החולים לפנימיות פוסט אשפוזיות וכמה שוחררו לביתם, וכן כמה נאלצו להאריך את השהות בבית החולים בהמתנה לפנימייה ובכמה זמן. ממשרד הרווחה ביקשה להעביר לוועדה עדוכנים שוטפים אודות התקדמות הליך הרחבת המענים לציבור הדתי לאומי.