השיח על מסמך רוח צה"ל להשפעותיו של שדרות הלוחמים נמשך ובוועדת החוץ והביטחון הגישו סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' עוזי דיין, והרב אורי שרקי מסמך ובו הצעה לנוסח מתוקן למסמך רוח צה"ל.
על הסוגיה והמסמך המתקן שוחחנו עם האלוף במיל' דיין.
דיין מדגיש בפתח דבריו כי הדיון כולו החל בעקבות טענות שהועלו נגד רוח צה"ל ככזו שמביאה את לוחמי צה"ל לבצע פשעי מלחמה וכיוצא כאלה. בעקבותיהם נולד הדיון שבמסגרתו הונח על שולחן הוועדה המסמך שעליו עמל מזה כשנה יחד עם הרב שרקי ואתו צוות מומחים ממגוון דעות ועמדות.
התפיסה המנחה את הצוות היא שאת השינויים במסמך רוח צה"ל אמור הצבא להוביל ולא גורם אחר ומשום כך המסמך המתקן הוגש בראש ובראשונה לרמטכ"ל ואנשיו, בהיות הרמטכ"ל מי שחתום על מסמך רוח צה"ל.
בהתייחס לשינויים הנדרשים במסמך, מציין האלוף דיין את החובה להעמיד את ערך הניצחון בראש המסמך כערך ראשון במעלה וללא שיקולים זרים כלשהם. לשואלים מהו ניצחון, משיב דיין ואומר כי הגדרתו היא פשוטה, "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"...
דיין מספר על תלונות רבות שהגיעו לצוות מלוחמים ומפקדים ומהן מעולה ש"לא מובן שהביטחון לעם ישראל ולארץ ישראל, כלומר שאתה מגן על עמך ומולדתך וששמירה על חיי חיילינו חשובה יותר מכל שיקול זר. בנוסחים הקודמים עשו חשיבות עצומה מעניין חיי האדם באופן כללי. אנחנו העלינו את ערך הניצחון למקום ראשון בסולם הערכים ולא קראנו לו רק 'דבקות במשימה לאור המטרה' אלא ניצחון כמשימה ראשונה".
בדבריו מדגיש דיין כי השינויים שביצע הצוות אינם שינויים מפליגים במסמך אלא שינויי המינימום ההכרחי אחרי כעשרים שנה של מלחמות, "הגיע הזמן לשנות את הנוסח כדי שיהיה ברור שהשמירה על חיי אזרחינו וחיילינו היא לפני כל שיקול זר אחר".
על האופן שבו ערכי מסמך רוח צה"ל מגיע לידי ביטוי אצל הלוחם שבקצה, אומר דיין: "דיברנו עם מג"דים ומח"טים והייתה תלונה ברורה על כך שבקבלת אישור לפתיחה באש יכול להיווצר מצב שבו מחבלים מגיעים בלי נשק לבתים שבקו המגע הראשון עם חיילינו ואין אישור לפתוח באש, למרות שבחוק הבינלאומי אתה אמור להילחם ולהשמיד את האויב. הייתה תלונה על כך שאם מישהו ירה וזרק את הנשק שלו וברח הוא כבר לא מהווה איום מיידי ולכן אסור לירות בו, למרות שבחוק הבינלאומי זה מותר".
בהקשר זה מזכיר דיין את הוויכוח שהיה לו עם השופטת במשפט אלאור אזריה, משפט אליו הגיע כעד מומחה. כאשר הוא טען שהוראות הפתיחה באש אינן הסמכות העליונה, העירה השופטת שיתכן והאלוף דיין אינו מבין את הוראות הפתיחה באש. דיין מצידו השיב לה שההבדל בינו לבינה הוא שהוא עצמו זה שכתב את אותן הוראות, וככזה הוא מבין שהסמכות העליונה היא לא ההוראות הכתובות אלא המפקד בשטח.
עוד שאלנו את דיין עד כמה באמת מסמך רוח צה"ל מוכר בקרב דרגי השטח והם פועלים על פיו. לדבריו, המסמך ורוחו מוכרים לדרגים הללו הרבה יותר מכפי שנדמה. הוא עצמו סבור שמלכתחילה לא היה צורך במסמך הראשוני של רוח צה"ל, מסמך הקוד האתי, מאחר והצבא אינו מקצוע אלא שליחות. הוא מעיר כי גם האקדמיה לא קיבלה על עצמה את הקוד האתי.
"אני צריך שלושה דברים, ניצחון, מיומנות ודוגמא אישית", אומר דיין הסבור שעם שלושת אלה ניתן יהיה להוביל לפעילות הראויה ביותר, אך מאחר והמסמך כבר קיים הרי שיש לערוך בו את השינויים המתבקשים, וכאמור, הוא עצמו סבר שנכון להציג אותו על שולחן מקבלי ההחלטות בצבא, קרי הרמטכ"ל וצוותו, כחלק מסיכומי ולקחי המלחמה.
עוד שאלנו את דיין אם הוא סבור שנכון לבחון את המסמך והערכים הכלולים בו אחת לכמה שנים לנוכח התמורות בצבא ובאתגרי התקופה, והוא משיב בחיוב רב ומציין כי גם כאשר שונה מסמך הקוד האתי למסמך רוח צה"ל קבעו מנסחיו כי מומלץ להסתכל בו ובתוכנו אחת לחמש שנים על רקע צורת הלחימה והלקחים המצטברים.
לקראת תום הדברים שאלנו את דיין מה לטעמו, שמי שמגיע מליבה של הציונות השורשית, הביא אותנו לתמורות הכלולות במסמך, תמורות שמשפיעות על לוחמי צה"ל, מבטלות אצלם ערכי ניצחון הכרעה ורעות ומקשות עליהם לפעול כנדרש מצבא המגן על עמו. דיין משיב ואומר כי השינויים הם שניים. הראשון הוא אופי המלחמה שהשתנה, כאשר המלחמה האחרונה בה עמד צה"ל כצבא מול צבא הייתה מלחמת יום כיפור, ומאז צה"ל מתמודד עם גופים אידיאולוגיים שמטרתם להשמיד אותנו ולא לנצח אותנו. ההבדל השני הוא הנכונות כיום להקרבה לאחר שנים בהן לא הכרענו גוף כמו חמאס בשל טיעונים שונים ומשונים ובהם הטיעון על כך לא ניתן להכריע אידיאולוגיה או החשש ממי שיבוא במקומו. תפיסות אלה הניבו לוחמה המבקשת להימנע מלסכן לוחמים, תפיסה העלולה להביא עלינו מכה כדוגמת מכת השבעה באוקטובר שבה אנו משלמים במכה אחת יותר מכל מה שנחסך מאיתנו לאורך שנים.