עם הרב יונה גודמן, ראש מינהל החינוך במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שוחחנו בערוץ 7 על תופעה טרום פורימית בישיבות ובאולפנות של הרשת, ארגון מעשי חסד מוסדיים דווקא בתקופה שהתאפיינה בעבר במידה לא קטנה של הוללות ופריקת עול.
"מדובר במהפכה של ממש", אומר הרב גודמן ומספר כי כיום "אין ישיבת בני עקיבא שאין בה חתונה לגרים, בר מצווה ליתומים, מבצע עזרה לנזקקים בשכונה ועוד ועוד", וכל אלה בהפקה של בני הנוער עצמם. "שני גורמים למהפכה הזו, הראשון הוא תהליך חינוכי אחרי שנה ועוד שנה שבהן מדברים על פורים כיום של שמחה אמיתית. הדבר השני הוא המלחמה. אנשים עלו מדרגה. התהליך התחיל עוד קודם במבצעים שכאלה שאותם הפיקו בני הנוער לבדם. המלחמה העצימה תהליכים ותיקים מאוד. המלחמה דחפה אותנו לתפיסה יותר אמיתית. אנחנו קולטים מהי האמת, שאנחנו עם ואכפת לנו מהאחים שלנו".
הרב גודמן מנתח את התהליך הפנימי שעבר על העם כולו ועל הנוער שבתוכו באופן שמתגלה דווקא סביב חג הפורים ומצוות המתנות לאביונים, "זה ביטוי למה שמתברר כשמסירים את התחפושת. מסירים את העין הרעה ונזכרים באמת, שכולנו עם אחד וכולנו אחים ולאחים ולחברים אתן מתנות לאביונים ומנות ואבטא את מה שהמלחמה הזכירה לנו, שאנחנו עם שקם לתחיה אחרי אלפיים שנה".
התופעה, אומר הרב גודמן, מותירה עבורנו "שיעורי בית" במספר מעגלים. "המעגל הראשון מופנה אלינו, המבוגרים, האם אנחנו רק משבחים את הנוער על הארגון, או שגם אנחנו לוקחים אחריות על אירועי פורים בקהילה, האם אנחנו לוקחים איתנו את ילדינו הקטנים ויוצאים מעצמנו לשמח ולעשות".
סוגיה נוספת שאותה מדגיש הרב גודמן היא סוגיית החינוך המתבררת כאשר אותו נוער נוטל אחריות על כתפיו ומתוך כך הוא פורח. זהו אותו נוער שדור המבוגרים הותיר בבתי הספר לעוד שנות לימוד ובמידה מסוימת נטל ממנו את המסוגלות להיות אחראי. האחריות הזו, מזכיר הרב גודמן, מתגלה גם בתנועות הנוער, שם נער בגיל 16 הוא כבר אחראי ובוגר, בעוד בבית הספר הוא נחשב לתלמיד בלבד, כזה המחכה לדברו של המבוגר האחראי, המחנך או המורה. מתוך נקודה זו קורא הרב גודמן לדור המבוגרים לתת את מושכות האחריות לדור הצעיר לאורך השנה כולה ולא רק סביב הפורים.
מתוך אחריות זו ישתנו גם שעות הפנאי של בני הנוער שיבינו ויפנימו את יכולותיהם ואת העובדה שהעם והעולם זקוקים להם. "אלה השלכות של אותה נקודה".
לקראת תום הדברים שאלנו את הרב גודמן אם אכן ניתן לומר שתופעות שאיפיינו בעבר את חודש אדר, כלי רכב שהועלו על גגות, מסוקים שהושכרו, מצנחים שנחתו בחצר הישיבה התיכונית וכיוצא באלה, כולם נעלמו לחלוטין. הרב גודמן סבור שאכן עדיין ניתן למצוא תופעות מעין אלה, אם כי בהיקפים מצומצמים הרבה יותר ב"איים" מסויימים, ולהבנתו מדובר בתופעות שאיפיינו תקופות בהן היה פער מנטלי וערכי גדול בין התלמידים לרבניהם שהגיעו ממגזרים אחרים, מה שכבר קיים הרבה פחות במציאות העכשווית.