הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: באדיבות המצולם

מרדכי דוד הפך מזמן לתופעה ציבורית יוצאת דופן. איש אחד, שמבטא קול של ציבור ענק שהושתק, דוכא והוכפש במשך שנים. החסימות שלו, של מפורסמים מהברנז'ה שמשוכנעים שהם הצדק והצדק זה הם, העניקו להם הצצה קטנה בראי, לאכיפה הסלקטיבית שמתרחשת במדינה בחסות החוק. אפקט הבומרנג מעולם לא היה שקוף וגלוי כל כך.

ד"ר גדי טאוב הגדיר את זה יפה השבוע כשאמר: "צריך להבין באופן כללי, השמאל חושב שמותר לו מה שאסור לנו, והוא חושב שזה הגיוני. כי השמאל שופט דברים לפי המטרות, לא לפי האמצעים. אז לחסום את הבית של טלי גוטליב עם ילדה אוטיסטית זה אחלה, כי זה למטרה טובה, אבל לחסום את אהרן ברק?! זה בריונות! לחסום את לוסי אהריש - זה גזענות! זה סתימת פיות..."

עדי שמאי הכהן, מגיש חדשות בעולם הווירטואלי, דייק בדבריו אל לוסי אהריש, על מהות המאבק שמרדכי דוד מייצג כיום: "למה כשהצד השמאלי של המפה מפגין מול בתים של משפחות ונבחרי ציבור ימניים או חוסם כבישים למדינה שלמה זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, אבל כשאזרח יחיד מציב לכם מראה מול הבית - זו הסתה? בזמן שאת בונה על ה"אינשאללה" (=דבריה של העיתונאית לוסי אהריש, שקיבלו הד תקשורתי, על תקוותה שהציבור הערבי יכריע את פניה של החברה הישראלית בקלפי לכיוון של מדינה רב־תרבותית...), עם ישראל לא חוזר אחורה, הוא חוזר הביתה".

"הניצחון האמיתי פה הוא לא של הקלפי, הוא של הציבור. הציבור שאתם בערוצים לכאורה מנסים להנדס לו את התודעה. בסוף הוא בוחר ביהדות; בציציות, בתפילין, במזוזה. הוא בוחר בזהות יהודית גאה שלא מתנצלת ולא מגמגמת, מול מצלמות האולפן שלכם".

שמאי הכהן מזהה בצדק את המאבק המתוקשר כסוג של שיקוף וביטוי למאבק עמוק יותר שמתרחש בימים אלה. המאבק על זהותה של המדינה. וכך הוא ממשיך את דבריו.

עם מרדכי

"העימות בלובי הבניין של צחי (=הלוי, בעלה היהודי של אהריש) ודוד הוא לא על פרטיות אלא על רלוונטיות. אתם נלחמים על מקומכם בעולם שנעלם. בזמן שדור הניצחון בונה פה מדינה יהודית חזקה. אתם יכולים לעצור את מרדכי דוד אבל אתם לא יכולים לעצור את האמת. אפילו החברים שלך בערוץ 12 נאלצו להודות בכתבה שלהם 'הבוחרים החדשים', שהצעירים שיצביעו ב־2026 כבר מזמן לא איתכם. 74% מהם מגדירים את עצמם 'ימין'... הם מאמינים באלוהים ולא מתנצלים על זה..."

בסרטון אחר אמר שמאי הכהן לאהריש את הדברים האלה: "מי שמנצל את חופש הבחירה כדי לערער את זכות הקיום של הבית הלאומי שלנו, לא מקדם חופש, הוא מקדם חורבן. אנחנו לא חוששים מהקלפי, לוסי, אנחנו חרדים לעתיד שבו האינשאללה שלך ימחק את הברוך ה' שלנו. הריבונות שלנו היא לא על אפו ועל חמתו של של אף אחד. היא הזכות הטבעית וההיסטורית שלנו, והיא לעולם לא תעמוד למשאל עם".

ערב פורים תשנ"א (1991), כאשר מבצע "סופה במדבר" (מלחמת המפרץ הראשונה) להכרעת הרודן העיראקי היה לקראת סיומו, פרסם הרב נריה זצ"ל מאמר בשם "עמידתם של מרדכי וחסידיו" (פורסם גם ב"מאורות נריה" לחנוכה ופורים עמ' 184). וכך כתב: "'וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה' (אסתר ג, ב) - כך היה וכך הווה. ולא רק מרדכי היחיד, אלא גם כל הצמודים לו ולרוחו. - 'כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי' (שם, ו). מאן נינהו (-מיהם?) רבנן (מגילה יג, ב)".

"רבנן הם עם מיוחד ומרדכי הוא המייצג אותו, הוא המבטא את ייחודו, והעוז הרוחני והנפשי שלא לכרוע ולא להשתחוות מלווה את מרדכי לאורך ימיו. הוא אינו נכנע לשגרה, הוא אינו מרכין ראש בפני מציאות נוקשה, הוא הוא בכל המצבים ובכל התנאים. וכזה חייב להיות גם עם מרדכי, רבנן שבכל הדורות".

לא לחינם

שום דבר לא מקרי. לא לחינם נשלח אדם ששמו מרדכי דוד לבטא מחאה ציבורית ייחודית כזאת. שמו מזכיר לעם ישראל שני צדיקים שעוז הרוח שלהם ואמונתם הגדולה, הובילו לתשועת ישראל.

וכך מובא ברש"י על מגילת אסתר בפסוק: "וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם מׇרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (ב, יא):

"זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה, דוד ומרדכי, דוד שנאמר (שמואל א יז, לו), (בבואו להילחם עם גלית), 'גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ', אמר לא בא לידי דבר זה (שהצלחתי להכות חיות רעות אלו, שלא הייתי יכול לעשות בכוחי), אלא לסמוך עליו (לרמוז לכך שאוכל לסמוך על כוחי), להילחם עם זה (גלית), וכן מרדכי אמר לו ארע לצדקת זו (אסתר) שתילקח למשכב ערל (אחשוורוש), אלא שעתידה לקום להושיע את ישראל, לפיכך היה (מרדכי) מחזר (כבר מההתחלה) לדעת מה יהא בסופה (כלומר, איזו גזירה עתידה לבוא על ישראל ואיך תצמח ישועה על ידי לקיחת אסתר אל המלך).

על דברים אלה מובא בספר "הרימו מכשול מדרך עמי" (הרב צבי ישראל טאו - "חובת המחאה"): "כך גם אדם שמוצא בעצמו שהוא מתקומם בלבו נגד איזה עוול וקלקול שקיים במציאות, ושיש בו כוחות וכישורים המאפשרים לו למחות נגד אותו עוול, עליו להבין ש'לא לחינם' ניתנו בו הכוחות הללו כדי שיוציא אותם לפועל לעומת אותו קלקול..."

דוד ומרדכי הבינו שלא לחינם קיבלו התמודדות מיוחדת בחייהם. ומהם מקבלים את עוז הרוח כל ה"דווידים" וה"מרדכיים" שלאורך הדורות. "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה".

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר