דודה של אשתי, אישה עשירה מאוד, התקשרה לאשתי ובקשה שנשיג לה מספר מזוזות לקבוע בדלתות ביתה החדש והמפואר בפרברי ירושלים. מה אתם אומרים? לעזור לה, או לא?
העניין הוא שלפני יותר מעשרים שנה, קצת אחרי החתונה שלנו - הודעתי לדודה הזו חגיגית שאנחנו לא רוצים איתם קשר. היא ובעלה יהודים משיחיים, שומרים על מנהגים יהודיים אך מאמינים באותו האיש. בכל שנה בחג הסוכות הם מארגנים כנס במלון של קיבוץ רמת רחל כדי לעשות לאותו האיש נפשות. אשתי שמרה איתה ועם הבני דודים על קשר טלפוני מידי פעם (על פי הדרכת הרב מרדכי אליהו זצ"ל) אני התנתקתי כמעט לגמרי.
התקשרתי לרב חב"די. מנהיג קהילה. ר"מ לשעבר בישיבת "תומכי תמימים" בירושלים. שאלתי אותו לדעתו. ובלי להתבלבל ענה לי כך: יהודי שחטא ישראל הוא. אשיג לך את המזוזות. תקרא לי וניסע יחדיו לעשות להם חנוכת בית. נקרב אותם. ננסה לפחות.
הפתעה מוחלטת. הייתי בהלם. איזו ראית עומק! איזו אהבת ישראל! (אגב, לא לחינם - לזכותו של הרב הזה רשומים עשרות בעלי תשובה מהמקומות הכי "קרירים" והכי רחוקים).
ועכשיו לרפורמים
נכון, יש לתנועה הרפורמית תביעה מוזרה להכרה בסמכויות גיור (בערך כמו שרפלקסולוג יבקש הכרה בדיפלומה שלו כדי לפתוח חדר ניתוח). נכון יש בחישה בצה"ל וניסיון לדחוף מגמות פרוגרסיביות (אל"מ יעל הס, למשל, אשתו של יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל). ומעל לכל, נשות הכותל - ניסיון אטום, דל ברוחניות ועשיר באנרגיה פוליטית שקופה להציב רגל גסה במקום המקודש ביותר לעם ישראל, לפי שעה.
מול כל אלה צריך לעמוד זקופי קומה וברורים. אסור לוותר. ההגה חייב להיות בידיים אורתודוכסיות, שלא נתדרדר לתהום, חלילה.
אבל מעבר לכל זה יש את הרפורמי הפרטי, בפרט זה שמגיע ארצה לביקור מארה"ב. כאשר אני רואה את הילדים שלי (ת"ת מוריה / בי"ס צופיה/ אולפנת עטרת רחל/ הר המור) חוזרים מידי פעם בראשי חודשים מהכותל ממאבק עם נשות הכותל עם שנאה בלב - אני מבין שלא זו הדרך. אני חושש שמי מתוך הציבור החרד"לי שמוביל את המאבק נגד הרפורמים אינו בשל לראות את התמונה הכוללת. אני חושש שפספסנו את העיקר.
כל פעם מחדש, אני נדהם מחוסר הענייניות והאווירה הקונספירטיבית שהשתלטה על הדיון. נדהם מהרצון לתחזק ולתדלק עוינות בכל מחיר. נדהם מהניסיון להצמיח לרפורמי של שנת התשפ"ו קרניים נוצריות דמיוניות. נדהם מהתחשבנות עם הרפורמים על ההתנגדות להצהרת בלפור לפני 109 שנה. נדהם מהניסיון המלאכותי לקשור בין הסממנים הנוצריים שהכניסו הרפורמים לטמפל שלהם (עוגב, גרמנית, התעלמות מציון וירושלים, וביטול המצוות המעשיות) לתפילת משפחות של יהודים אמריקאיים רפורמים ברחבת 'עזרת ישראל'.
אל תסבירו לי שאני תמים. אני רואה בעיניים פקוחות את הסכנה במתן אפשרות לרפורמים סמכויות בנושאי יהדות. ובכל זאת מסוגל לעשות הפרדה בין אג'נדות רפורמיות ליהודי הרפורמי הפרטי. אל תסבירו לי שיש מי שמבין לעומק את המגמות הקונספירטיביות של הרפורמים, ומזהה את הקשר הנסתר שלהם לנוצרים. זה לא שווה התייחסות רצינית בעיני. אל תעמיסו עלי סיפורים היסטוריים מלפני מאה שנה. תנשמו עמוק, תפתחו את הלב, תורידו פילטרים שכליים והגנות מיותרות, ותסתכלו בעיניים ליהודי הרפורמי האמריקאי ששולח את הבן שלו ל"תגלית" ומגיע לארץ כדי לחפש קשר וזיקה ליהדות.
חניית ביניים בדרך ליהדות
הקהילות הרפורמיות בחו"ל הם מאגר בלתי נדלה של יהודים תועי דרך עם תודעת זהות יהודית נמוכה, יהודים שנמצאים בקו פרשת המים שבין התחזקות להתבוללות. רובם יתבוללו במהלך דור או שניים, ומיעוטם יהפכו לאורתודוכסים.
לרפורמי המצוי, בארה"ב אין אידיאולוגיה. הקשר שלו לתנועה הרפורמית עשוי להיות ניסיון לא מבורר לאחוז בשארית כוחותיו בבדל של יהדות בטרם יעלם באוקיאנוס ההתבוללות. לעיתים רחוקות מדובר בחניית ביניים לא מודעת בחיפוש דרכו ליהדות אורתודוכסית. ואת זה בדיוק מבינים חסידי חב"ד בארצות הברית. ולכן בארה"ב עוד משפחה רפורמית מתקרבת ליהדות דרך חב"ד, ולעיתים, עוד מבנה של הרפורמים הופך ,בסופו של דבר, לבית חב"ד.
מחקר שפורסם בשנת 2020 ב-eJP ,אחד מכלי התקשורת היהודים המשפיעים ביותר בעולם היהודי, מצא שלמעלה ממיליון ושבע מאות אלף רפורמים או קונסרבטיבים בארה"ב נמצאים בקשר עם בתי חב"ד!!! תופעה שהלכה והתגברה והפכה לנחשול ענקי החל מהשביעי לאוקטובר והלאה.
רוצים דוגמאות לחניית ביניים שכזו? בבקשה: אברך בישיבה החרדית ליטאית האמריקאית "דרכי נועם" בבית הכרם בירושלים עבר במסעו ליהדות האורתודוקסית באחד ממוסדות הלימוד הרפורמים בירושלים. הבין שזה זה לא זה, והמשיך הלאה. אברך אמריקאי חסיד ברסלב בקהילה של "תורת החיים" ביד בנימין עשה בדיוק את אותה הדרך. לפני כ12 שנים שימשתי עד בחתונה (במערת צדקיהו ברובע היהודי) של חבר שעלה ארצה מדטרויט חזר בתשובה, למד בישיבת חוט של חסד ובישיבת בת עין והתחתן עם בחורה מרקע רפורמי. לא מן הנמנע שהקשר של משפחתה של הכלה לקהילה הרפורמית היה מה שהחזיק את הזיקה הקלושה שלה בדרכה ליהדות אורתודוכסית.
סוף דבר
אוכלוסיית היהודים הרפורמים היא אוכלוסיה שברירית, בסיכון גבוה להתבוללות. מצבה קשה גם ככה. אל תזרזו את תהליך ההתבוללות שלהם. יש מי שעמל להצמיח ליהודי גמור על פי ההלכה קרניים נוצריות, ולזרז את תהליך ההתבוללות שלו. ויש מי שחותר לקלף סממנים נוצריים מיהודי משיחי שמאמין באותו האיש, ולגלות את הלב היהודי שלו.
גם אם יש מאבקים באמצע, צריך לזכור שלמערכת היחסים שלנו עם הרפורמים יש התחלה וסוף, וסיפור מסגרת ברור - היהודים הרפורמים הם אחים שלנו. ואת זה צריך לומר בקול רם וברור. נשאיר את המאבקים הפוליטיים לפוליטיקאים, וביחס לרפורמי הפרטי, במיוחד זה שמגיע מארצות הברית ארצה לביקור נפתח את הלב באהבה רבה, ונאמץ את הגישה של חסידי חב"ד: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.