אירוע סיום מסכת מגילה של מיזם הסוגיה היומית של החמ"ד, הוקדש לזכרם של 13 המורים והמחנכים ממוסדות החמ"ד שנפלו במלחמה האחרונה.
בין באי האירוע פגשנו כמה מבני משפחותיהם של המורים שהביעו את התרגשותם למראה אלפי הילדים שבוחרים להרחיב את מעגל לימוד התורה שלהם אל מעבר למסגרת המחייבת.
נטע וייס, אלמנתו של רס"ב במיל' אילון הי"ד, אומרת בסמוך לשלט ההנצחה לבעלה: "יש פה אירוע מהמם עם פשטות, עם כוח של תורה, עם מתיקות של ילדים לומדים. זו הרוח של כל הנופלים שגם אחרי שנפלו והגוף שלהם אינם, הרוח שלהם ושל האיש המתוק שלי נמצאת כאן", אמרה והוסיפה תקווה להמשך הלימוד שמעניק כוח לעם ישראל, "זו השליחות שלנו בעולמו של ה'".
אילון היה מחנך באמי"ת במעלה אדומים, מחנך בכל הווייתו, אהב את התלמידים כאילו היו הילדים שלו, האמין בהם ואהב אותם. המיזם של הילדים, המתיקות הזו של לימוד התורה והאמונה בהם, זה בעצם הכוח והרוח של עם ישראל בכוחם של כל המורים שנפלו והמורים שאיתנו כאן ויזכו בעזרת ה' לאריכות ימים ושנים".
נטע מוסיפה ומספרת על בעלה, אלון, ש"עשה מילואים במשך 28 שנה, כל שנה, ובמלחמת חרבות ברזל זה רק היה להדליק את המתג, להמשיך ולתת, להיות חלק מעם ישראל, מהעם הקדוש הזה. הוא העריך אותנו, אותי ואת הילדים כמי שיוכלו להמשיך ולהיות שליחים טובים של עם ישראל".
גם הרב שמעון פיזם, אביו של רס"ל במיל' שי אוריאל פיזם הי"ד, מדבר על ההתרגשות הרבה ממעמד לימוד התורה שמתקיים לזכר הנופלים הגיבורים ובהם בנו, "זה מרגש ומשמח גם יחד". הרב פיזם מספר על מסגרות הלימוד הרבות בהן היה בנו, שי, שותף, מעבר להדרכת תלמידיו בישיבה התיכונית, "זה היה כל חייו".
"השאיפה שלו הייתה לעסוק בחינוך. לחזור לעמק, לקיבוץ, ולחנך שם דורות של נוער שגדל בקיבוץ, להביא להם את את התורה. לכן הוא רצה מאוד להתמלא בעצמו ולקרב אחרים לתורה שלו".
"אחד הדברים שהיו בשי הוא שבכל מקום שבו הוא היה, הוא התחבר למי שהיה שם. הוא לא ניפה את החברים. היו לו חברים מכל הגוונים, מהישיבה, מהצבא, מהקיבוץ. זה אומר שאפשר להיפתח לכל אחד, להיות מי שאתה ולהתחבר לכולם".