הסוציולוג האמריקאי וויליאם סאמר, אפיין בשנת 1906 את ההטייה הקוגנטיבית שמכונה הטיית הקבוצה.
ההטייה אומרת שבני אדם מעדיפים את חברי הקבוצה שלהם ומזהים יתרונות באנשים שהם מזדהים איתם ובאלו שהם מרגישים חלק מהם. הרבה לפני אותו סוציולוג, הנביא יחזקאל זיהה את הבעיה הזו והזהיר אותנו מפניה.
הנבואה של מעשה מרכבה היא נבואה חידתית ומוזרה, וכבר חז"ל קבעו (משנה חגיגה ב', א) שאסור להתעמק בה ולנסות להבין את המשמעות של הפרטים שלה אלא אם הלומד "חכם ומבין מדעתו". בכל זאת, כאשר לומדים את ספר יחזקאל אי אפשר שלא לנסות להבין את המשמעות הכללית שלה, את הפשט. היא חורזת את הספר, והמשמעות שלה היא אחת הנקודות המרכזיות ביחזקאל.
כשמה כן היא, המרכבה היא מרכבה. כלי רכב. גם בלי להבין את כל הפרטים הנסתרים שיש להם משמעות בתורת הסוד, כמו סוגי החיות והקשר ביניהם, מה שאפשר להבין זה שהנבואה מדגישה את חופש התנועה לכל כיוון של המרכבה בלי צורך להסתובב. הנבואה מדגישה זאת חמש פעמים: "לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ" (א', ט). המרכבה נושאת את "כבוד ה'" והאמירה שמודגשת בנבואה היא שהשכינה ניידת. כשיחזקאל רואה את המרכבה בנבואת הפתיחה הוא רואה את כלי הרכב של הקב"ה, עם המפתחות בפנים, מונע בחניה. עוד לא זז, אבל מתכונן ליציאה. בפרק י' בהמשך הספר, השכינה כבר יוצאת לדרך ועוזבת את המקדש: "וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים: וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי" (י', יח-יט). המשמעות של הנבואה היא שהשכינה ניידת, ועוזבת לבבל. לקראת סוף הספר, בנבואות הגאולה, יש נבואה על כך שבעתיד השכינה תחזור, וגם שם הנבואה מזכירה את אותה המרכבה (מ"ג, ג).
הנבואה מתחברת לוויכוח גדול שהתנהל באותה תקופה. באותו זמן העם היהודי התחלק לשתי קבוצות. בבבל התבססה קהילה צעירה, מורכבת מהגולים בגלות "החרש והמסגר". בארץ ישראל נשארו יושבי ירושלים שלא גלו. השאלה הבוערת הייתה - מי הנבחרים, מי נושאי הלפיד ומי הם העתיד של העם היהודי. גם יושבי בבל, וגם יושבי ירושלים, חושבים שסביר יותר שדווקא יושבי ירושלים הם הקבוצה שה' בחר: "בֶּן אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם רַחֲקוּ מֵעַל ה' לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (י"א, טו). אפשר להבין אותם, הרי אם יש קבוצה שה' הגלה מהארץ וקבוצה שה' בחר להשאיר בירושלים עיר הקודש, הרבה יותר הגיוני שמי שנשארו במקומם הם הנבחרים ומי שספגו פורענות וגלות הם אלו שה' בחר להעניש.
כנגד התפיסה הזו יחזקאל יוצא וזהו הפשט של מעשה המרכבה. השכינה יכולה לזוז. השכינה זזה, וה' שוכן עם הגולים בבבל. הם הנבחרים והם יהיו העתיד של עם ישראל. הנבואה של יחזקאל רלוונטית בכל דור, וגם בימינו. מי הם יושבי ירושלים, מי הם יושבי בבל ומי הם נושאי הלפיד של הקב"ה? למה אנחנו תמיד בטוחים שאלו אנחנו?
לצערנו, אין לנו נביא. אז אין לנו איך לדעת מה התת קבוצה והתת מגזר הכי מדויק, הכי צודק והכי נבחר בידי ה'. אבל מה שנבואת יחזקאל מדגישה לנו זה שאלו לא תמיד מי שחשבנו מראש, ואלו לא תמיד אנחנו. מה אפשר לעשות? להתאזר בענווה, לפתוח את האוזניים ולשמוע, לשאול את עצמנו תמיד - מה יש לי ללמוד ממי שהוא לא כמוני. מה הוא עושה טוב שאני פחות, איזה ערכים שלו אני יכול ללמוד. כך, מתוך ענווה אמיתית נזכה שתשכון השכינה על כולנו.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מירמיהו נ' ועד יחזקאל י"א.